המחשבות שלי הורגות אותי אני לא מפסיקה לחשוב על דברעים רעים וטורדניים וזה שורט לי את המוח בבקשה שמישהו יתייחס ....

פסיכיאטר

זה המחשבות שלך, את לא יכולה להפסיק אותם.
גם ככה אף אחד לא יודע על מה את חושבת.

די אל תהיי בלחץ
את יכולה להגיד מה פחות או יותר הדברים הרעים האלה

קודם כל תנשמי ותזכרי שהכל טוב, תדברי עם ההורים שלך ואולי תכולי להתאבחן ולטפל בזה כדי לשפר את רמת החיים שלך :)

בת כמה את?

יש לך ocd כמוני,תנסי לטפל בזה הלב שלי מבין אותך תגידי לעצמך שאת בחורה בוגרת,חכמה ושאין סיבה לחשוב ככה רע ושמגיע לך טוב ותנסי לקחת דמות מסויימת שאת אוהבת איזה בנאדם מסויים ותנסי לחשוב איך הוא או היא היו מתנהגים ואז תגידי לעצמך שהם לא היו עושים ככה וזהו ואז ככה זה מעודד בהצלחה.

היי הכל בסדר
תנשמי רגע ותחשבי על זה: כל המחשבות שאת חושבת עליהן עכשיו, את לא חייבת לחשוב עליהן. תעשי את מה שאני עושה: תדחי אותן לאחר כך, למתי שבאמת תצטרכי לחשוב עליהן

המחשבות נובעות מאיך שאת מרגישה. תעשי דברים שישמחו אותך, תרגישי טוב יותר, והמחשבות ייפסקו.

הכי טוב כרגע זה לדבר עם ההורים שיתאמו לך פסיכולוג אף אחד פה לא באמת מבין בזה

תלכי לפסיכולוג/ית שמטפל בocd(מחשבות מטרידות)

אני לגמרי מבינה מחשבות טורדניות זה הדבר הכי מעצבן בעולם. הדבר היחיד שיכול לעזור לך בטווח הארוך זה באמת ללכת לאדם מקצועי שמבין בזה, בטווח הקצר פשוט תנסי להסיח את דעתך ולחשוב על דברים אחרים שמשמחים אותך או תעשי פעילויות פיזיות שיוציאו אותך מזה, זה מה שאני עושה.

ממליצה ללכת לפסיכולוג / פסיכותרפיסט או אולי אפילו לפנות לפסיכיאטר.

מחשבות טורדניות זה יכול להיות ocd תעשי איבחון לזה

להפסיק לחשוב(מדיטציה)
לראות סרט,
לשחק במחשב,
לצאת עם חברות,
לעשות שיעורי בית,
לשאול את אמא אם יש במה לעזור...
פשוט לא לאכול תסביכים ואז לשקוע בתסביכים,
זה לא חכם, רק אנשים טיפשים עושים את זה.

במקום להגיד לעצמך על מה לא לחשוב, תתמקדי בדברים שאת כן רוצה לחשוב עליהם. ובכל מקרה עדיף פחות לחשוב ויותר לעשות דברים כמו שהציעו פה, כמו לעזור, לשחק, לצאת, להתנדב.. תמלאי את הראש בדברים טובים וחיוביים

יש לי אותה בעיה, לכי לפסיכיאטר

פסיכולוג.ית אולי י.תוכל לעזור.
גם לי היתה תקופה כזאת
זאת פשוט תקופה שנגרמת ממשהו שמפריע לך, תנסי למצוא ולנסות אולי לתקן

אני לא יודעת אם זה נחשב משהו כמו מה שתיארת אבל הייתה לי תקופה יחסית ארוכה (גם עכשיו זה ככה אבל הרבה הרבה פחות) שכל צעד שהייתי עושה מחוץ לבית הרגשתי שמישהו הולך להרוג אותי ואם בן אדם היה הולך באותה הדרך שלי התחלתי לרוץ או שהיה מישהו שישב באוטו שהוא קרוב לבית שלי חשבתי שהוא מחכה לי וגם ברחתי משם לבית
גם כל הזמן היה לי בראש שההורים שלי ימותו וזה היה משפיע עליי ממש
מה שעשיתי זה פשוט כל פעם שנלחצתי ממש חזרתי מלא פעמים בראש על משפט כמו "הכל בראש" או "הכל יהיה בסדר ואלו סתם מחשבות" בהתחלה זה לא עזר אבל לטווח הארוך אני יכולה להגיד לך שזה ממש עזר וזה די מה שעזר לי לא להשתגע לגמרי
אם אצלך זה משהו דומה אז אני ממש ממליצה
כמובן שאני מציעה ללכת לפסיכולוג אם אפשרי אני פשוט יודעת שלי קשה לפנות להורים שלי בנוגע לדברים כאלה ואני יודעת שזה לא רק אני

תמצאי לך תרפיה כלשהי..משהו שאת אוהבת וזה מרגיע אותך כמו כתיבה או ציור כל מיני דברים כאלה..משהו שיעסיק את המוח שלך במשהו אחר ולא במחשבות את יכולה גם לדבר עם מישהו כדי להירגע

היי. אני לא יודע בדיוק מה המקרה אצלך, ואני מניח שרק את יודעת הכי טוב מה עובר עלייך, זה משהו שקצת קשה להסביר. לפני שאני מתחיל, אני רק רוצה להדגיש שאת רחוקה מלהיות לבד בזה, ואת תמיד יכולה לפנות בפרטי או להגיב פה ואני תמיד אשתדל להיות פה כדי לעזור. אז ככה, אצלי המצב הוא ocd, יש לי את זה מאז שאני קטן. כבר בגילאי בית ספר יסודי זה התחיל בתור פחד ממחלות, שטפתי ידיים באובססיביות כל כמה דקות במים רותחים, אפילו לא יכולתי לגעת בידיות(השתמשתי בחולצה כדי לפתוח את הדלתות כל פעם), הכל כי היו לי מחשבות שאם הידיים שלי יהיו מלוכלכות אני אחלה ואמות. העניין עם מחשבות טורדניות, הוא שהמוח פשוט לא משחרר. קצת כמו מחשב שלא מגיב. זה מעצבן, זה מציק, וזה מרגיש לא קשור, לא שייך. זה רצף של מחשבות שאי אפשר לעצור וכשמנסים להילחם בזה זה מחמיר. מאז, הocd שלי המשיך לבוא לידי ביטוי בכל מיני דרכים שלא אפרט פה, אבל כן הייתי שמח לחלוק מה עזר לי לצאת מזה, היום המצב הרבה יותר טוב. העצה הכי טובה שאני יכול לתת לך, היא לשחרר. עם כמה שזה קשה, ועם כמה שזה נוגד את העקרונות שלך. לפעמים, אוסידי יכול לשחרר לך במוח מחשבות שלא תואמות בשום צורה את מי שאת, את הערכים שלך ואת מה שאת מאמינה בו. וכן, זה יוצר לחץ וחרדה. הייתי שם. חשבתי שאני משוגע או משהו שקופצות לי מחשבות כאלה בראש. העניין הוא, שאת פשוט חייבת לתת לקול הזה בראש לדבר, שיחפור מצדך. זה לא משנה. שיגיד מה שבא לו. זה *לא* מי שאת. ברגע שתתעלמי ממנו והחרדה שלך מהעובדה שהמחשבות האלה קופצות בראש תפחת, האןסידי ייעלם לאט לאט. לא תוך יום, ולא תוך יומיים, אלה דברים שקורים במשך תקופה, עד שזה כבר לא יפריע לך. אל תתביישי לבקש עזרה מקצועית אם את מרגישה שקשה לך עם זה לבד. תזכרי שהלחץ והחרדה הן המזון של הocd. ככל שאת יותר לחוצה, ככל שתרגישי שאת "נשרטת" יותר מהמחשבות האלה זה יחמיר. אל תתני לזה את תשומת הלב הזאת, ואני יודע. תאמיני לי שאני יודע שהמחשבות האלה יכולות להפחיד אותך או לגרום לך לחשוב שמשהו בך לא בסדר, אבל ההפך הוא הנכון. מדובר בהפרעה נפשית(שלא מוגדרת כמחלת נפש, והיא נפוצה מאוד), לאנשים עם הפרעות נפשיות אמיתיות(כמו סכיזופרניה למשל) אין דאגות או פחד ממחשבות מלחיצות שהם חושבים. הם מאמינים לזה. בטוחים שזו המציאות. העובדה שמפריע לך שיש לך מחשבות מסויימות רק מעידה כמה את בן אדם טוב עמוק בפנים. אני מבטיח לך שיהיה בסדר. מבטיח. הלוואי שמישהו היה אומר לי את זה כשהייתי קטן יותר וחשבתי שאני דפוק וששום דבר לא יעזור. אני מאמין בך. בהצלחה בהכל. תזכרי - אל תוותרי לאוסידי. הוא לא שווה את זה. שידבר, אלו בסך הכל מחשבות.

תפני לעזרה מקצועית. תהיי חזקה.

גם לי זה ככה

תנסי הרפייה. בשכיבה על המיטה, תנשמי עמוק אוויר לתוך הגוף, תחזיקי אותו בפנים 3 שניות ואז תוציאי. ב3 שניות שאת מחזיקה אפשר גם ללחוץ על שריר מסויים בגוף. עם הוצאת האוויר לשחרר אותו. תעצמי עיניים לאורך כל התהליך ותחשבי שאת במקום שמרגיע אותך, נגיד אני חושב על טבע

גם אצלי משהו דומה