כתבתי קטע ליום הזיכרון, זה לזכר לא אלו שנפלו אלה אלו שחוו חוויות טראומטיות ועדיין חווים פוסט טראומה.

לא הוא לא חלל,
לא הוא לא נפל.
כן, אני עוד מתפללת בלילות,
מה קורה פה בין תפילות.
רוצה לרוץ בין טעויות,
להיזכר במקומות..
ושהוא רק יזכר במש'קבר,
שהוא רק יזכר.
כי לא זה לא נגמר,
לא זה לא נגמר.
אני לא בשקט בלילות,
כבר לא רואה התפתחויות.
והוא כולו עוד מתפורר,
בין דיכאון לזיכרון שלא שעובר.
רק להיות ביחד שוב,
רק ללכת ולשוב,
כי זה מה שחשוב .
וזה לא יגמר,
אלו החיים ויש קטעים קשים,
רק שידע שיש פה מישהו קרוב.
מקווה שאני עושה לו טוב,
כי החיים קשים,
לראות אותו סובל,
נזכר ומתייסר,
החיים קשים.
אבל לא זה לא נגמר,
שיזכר במה ש'קבר.