רק אני חושב שמבנה הזה של יום הזיכרון ויום העצמאות פשוט לא עובד?

אני חושבת שעשו את זה קרוב בכוונה כי החללים שאנחנו זוכרים ביום הזיכרון גרמו לכך שהמדינה שלנו תמשיך להתקיים וכל זה, אז זה כאילו ''משלים'' את זה. אבל אני גם לא בעד לעשות את זה צמוד כל כך...

לדעתי זה מצוין.
ביום הזיכרון אתה קצת עצוב, ומתאבל והכל. אבל עדיף לא לתת לזה כמה ימים, וישר להזכיר לכל מי שאיבד גיבורים שכרגע ישראל חיה וקיימת בזכותם, וזה פשוט ממש מעודד. לאבא שלי יש טראומה מהצבא, ולדעתי השילוב הזה מעולה בשבילו. הוא נזכר וזוכר את חברים שלו ואת כל הפיגועים והכל אבל לא יותר מדי, יום אחד ואז ביום העצמאות הוא מבין כמה שווה זה היה לסבול. בשביל שהקיום של ישראל ימשיך, והילדים שלו יגדלו במקום בטוח יותר :)

ככה שאפשר גם לזכור, וגם להוקיר ולהודות ולשמוח. לא חייבים להיות עצובים!