4 תשובות
עשיתי עבודה על זה ביום ולא הבנתי כמעט כלום, אבל אלימלך, אשתו נעמי והבנים שלהם (מחלון וכיליון) הולכים לשדי מואב, ובגלל מה שאלימלך עשה הוא מת, בניהם מוצאים נשים (רות וערפה) אבל גם מתים, נעמי אומרת להן לחזור לעם ולאלוהים שלהן אבל רות לא רוצה
שואל השאלה:
יש לך את העבודה?
יש לך את העבודה?
אנונימית
כן אבל רב השאלות על משהו מסויים זה לא על כל המגילה אז לא חושבת שזה יעזור ככ :(
יש לי סיכום על פרק א אם זה יעזור :
בפרק א' היו מספר משברים. המשבר הראשון היה הרעב בארץ. משפחת אלימלך מבית לחם בוחרת לעזוב את ארץ כנען לעבור לגור בשדי מואב.
המשבר השני הוא מות אלימלך. אלימלך מת, ונעמי אשתו ושני בניו נשארו במואב, ואפילו מנסים ''להשתקע'' שם.
שני בניו של אלימלך נשאו להם שתי נשים מואביות. שם האחת ''ערפה'' ושם השנייה ''רות''.
ביחד ישבו במואב כעשר שנים.
לאחר מכן קורה המשבר השלישי - מות שני בניו של אלימלך. רק 3 נשים נשארו: נעמי, ערפה, ורות.
אבל יש גם אור בקצה המנהרה. בבית לחם יש כבר לחם כי ''פקד ה' את עמו''.
נעמי ושתי כלותיה ( ערפה, ורות ) יוצאות לכיוון יהודה. בדרך לשם נעמי מנסה לשכנע את ערפה, ורות להישאר במואב ולא לבוא איתה. לערפה ורות אין עתיד משפחתי עם נעמי. לכן נעמי העדיפה שערפה ורות ישארו במואב על - מנת לבנות נישואים חדשים.
ערפה חוזרת למואב ואילו רות מתעקשת להישאר היא מבינה את משמעות הוויתור ובוחרת בנעמי ובעמה על פני משפחה מואבית חדשה: "כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר".
נעמי ורות הגיעו לבית לחם '' ותהום כל העיר עליהן '' .
נשות הקהילה בשתי מילים משקפות את עומק השבר של נעמי "וַתֹּאמַרְנָה: הֲזֹאת נָעֳמִי?". נעמי שיצאה לפני שנים מבית לחם מלאה, ושבה ריקה מבקשת "אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי.
בפרק א' היו מספר משברים. המשבר הראשון היה הרעב בארץ. משפחת אלימלך מבית לחם בוחרת לעזוב את ארץ כנען לעבור לגור בשדי מואב.
המשבר השני הוא מות אלימלך. אלימלך מת, ונעמי אשתו ושני בניו נשארו במואב, ואפילו מנסים ''להשתקע'' שם.
שני בניו של אלימלך נשאו להם שתי נשים מואביות. שם האחת ''ערפה'' ושם השנייה ''רות''.
ביחד ישבו במואב כעשר שנים.
לאחר מכן קורה המשבר השלישי - מות שני בניו של אלימלך. רק 3 נשים נשארו: נעמי, ערפה, ורות.
אבל יש גם אור בקצה המנהרה. בבית לחם יש כבר לחם כי ''פקד ה' את עמו''.
נעמי ושתי כלותיה ( ערפה, ורות ) יוצאות לכיוון יהודה. בדרך לשם נעמי מנסה לשכנע את ערפה, ורות להישאר במואב ולא לבוא איתה. לערפה ורות אין עתיד משפחתי עם נעמי. לכן נעמי העדיפה שערפה ורות ישארו במואב על - מנת לבנות נישואים חדשים.
ערפה חוזרת למואב ואילו רות מתעקשת להישאר היא מבינה את משמעות הוויתור ובוחרת בנעמי ובעמה על פני משפחה מואבית חדשה: "כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר".
נעמי ורות הגיעו לבית לחם '' ותהום כל העיר עליהן '' .
נשות הקהילה בשתי מילים משקפות את עומק השבר של נעמי "וַתֹּאמַרְנָה: הֲזֹאת נָעֳמִי?". נעמי שיצאה לפני שנים מבית לחם מלאה, ושבה ריקה מבקשת "אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי.