פריקה ,משהו שכתבתי

יש ימים שאני מסתכלת אחורה ואומרת לעצמי חבל שלא הערכתי את עצמי ולא הייתי בטוחה בגוף שלי,כי עכשיו אני מתחרטת על זה.
נכנסתי למלחמה שאני לא יודעת איך אצא ממנה .
היום עשיתי את הטיפול כימו ה-179 שלי (נשמע הרבה נכון?)ואחרכך התפרקתי מכאבים במיטה ,אבל בשקט שאף אחד לא ישמע,כדי שיחשבו שאני חזקה,למרות שאני כבר כל-כך חלשה.
הייתי בטוחה שכבר ניצחתי פעם אחת את המחלה,ואני כל-כך שונאת להיות חולה.
ועכשיו אני מסתכלת במראה ולא אוהבת את מה שאני רואה.
זאת לא אני
זאת המחלה.
ותזכורת לעצמי להבא- להעריך את מה שיש לי ,כי זה יכול ללכת בשנייה.