אתם בכיתם בצפירה?

לא

לא

לא

לא

לא

לא

יצאו דמעות, לא בדיוק בכי

לא

הברזתי אני בהית

לא

קצת, בכל זאת זה העם שלי.

שואל השאלה:
, נו
כנל

לא

כן, גם לפני

כמעט.
התאפקתי ממש אבל

כן

בדרכ אני לא בוכה כי זה מרגש אותי אבל פחות בעניין הזה אבל אתמול ראיתי הפסנתרן וכל הצפירה חשבתי על זה אז בכיתי כי זה היה קשה מאוד לראות את זה

לא

אני לא אדם שבוכה, אבל כן היו לי את הדמעות הפנימיות (אם אתם מבינים למה אני מתכוון..). הסיבה שלי היא זו:
כל כך עצוב. 6 מיליון יהודים פשוט ככה. אבל מה שעשה לי את העצב זה הסיפור על סבא רבא שלי, שהיה שם ואיבד את המשפחה שלו אחרי שהוא עלה לארץ וחזר לשם כי הוא היה בטוח שהם בחיים (הוא קנה להם כרטיסים לעלות גם) ולא האמין שהם מתו, אבל כולם נספו שם...
הוא חיפש אותם כמה שבועות אפילו שהיו מתים עד ש....
קיצור, הוא יכל לעלות שוב פעם לאמריקה, אבל הוא החליט להשאר שם בלב השואה ולהציל אחרים. ככה הוא היה פרטיזן והציל המון נפשות...
יהיה זכרך ברוך סבא רבא...

לא

כן