12 תשובות
מקווה שזה טוב
תקופת בית החשמונאים
לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון התפצלה האימפריה בין יורשיו והחל שלטון החשמונאים בא"י. באותה תקופה המזרח התיכון נשלט ע"י ההלניסטים וא"י הייתה אזור מעבר בין מצרים לסוריה. במשך שנים רבות היא הפכה לאזור בו התנהלו מלחמות בין בית תלמי במצרים לבית סלווקוס בסוריה. היהודים כעסו לנוכח המצב ולכן הקימו את בית החשמונאים וביקשו לגבש בקרב העם את הלגיטימציה שלהם לשלוט בא"י. התקופה החשמונאית נמשכה כמאה שנים ובמהלכן חלו בא"י שינויים רבים בתחום המדיני, הצבאי, הדתי, הלאומי, הדמוגרפי והתרבותי. ממלכת החשמונאים הייתה הפעם האחרונה ששלט בא"י שלטון עצמאי יהודי עד קום מדינת ישראל.
דוגמה למנהיג: שמעון
התרחבות טריטוריאלית- בימי שמעון הייתה בממלכה החשמונאית התרחבות טריטוריאלית מתוך מרצון להגדיל שטחים ולחזק את ממלכת החשמונאים. שמעון נלחם בצבא הסלווקי וכבש את יפו וגזר וכך יצר רצף טריטוריאלי מירושלים עד ליפו ופתח את הגישה לים. הכיבושים הביאו להגדלת החקלאות, לשליטה בדרכי נמל ומסחר ולשיפור משמעותי בכלכלת היהודים. הישג חשוב בכיבושיו היה כיבוש החקרה שביטא את סילוק סמל הריבונות הסלווקית מירושלים ואת טיהור העיר מטומאתם של יושביה.
שינויים דמוגרפיים- ההתרחבות הטריטוריאלית של א"י גרמה לכך שמספר הנוכרים בה גדל. בעקבות הרצון להקים מדינה יהודית עצמאית מטוהרת מעבודה זרה שמעון נלחם בנוכרים שישבו בא"י. הוא נקט נגדם מדיניות של גירוש והושיב בערים את היהודים במקום הנוכרים.
שינויים במעמד המנהיג- באותה תקופה הייתה חשיבות רבה למעמד המנהיג בקרב החשמונאים. בעקבות כך התכנסה אסיפת עם שהגדירה לשמעון סמכויות שליטה. היא מינתה אותו לכוהן גדול, למנהיג מדיני ולמצביא צבאי אך לא העניקה לו סמכויות חקיקה ושיפוט ואף לא את התואר "מלך". החלטותיה היו חשובות כי הן היוו בסיס חוקי להמשך שלטונו של שמעון.
היחס להלניזם- באותה תקופה א"י הושפעה רבות מהתרבות ההלניסטית בתחומים שונים. בתקופת שמעון היה רצון לבסס את מעמד בית החשמונאי כאוניברסלי ומוכר ע"י ההלניסטים. לכן שמעון כבש מקומות רבים כדי להראות את כוחה של א"י והגדיר את עצמו כמלך. בנוסף הוא קבע את יום כיבוש החקרה כחג לאומי בדומה להלניסטים שציינו את כיבושיהם בחגים.
קשיים- בניסיון למנוע שלטון של בית סלווקוס בא"י ולחזק את כוחה ושליטתה של הממלכה החשמונאית בא"י שליטי החשמונאים כרתו ברית עם רומא שנתנה להם גיבוי וחיזקה את כוחותיהם. בתקופת שלטונו שמעון חידש את הברית עם רומא ואף כרת ברית עם ספרטה החזקה וכך חיזק את כוחה של א"י. בעזרת תגבור הכוחות הצליח שמעון לכבוש מקומות רבים ולהתגבר על בעיית הנוכרים שהתרבו בא"י. במקומות שכבש הוא ניהל מדיניות נוקשה וגירש מהם את הנוכרים.
לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון התפצלה האימפריה בין יורשיו והחל שלטון החשמונאים בא"י. באותה תקופה המזרח התיכון נשלט ע"י ההלניסטים וא"י הייתה אזור מעבר בין מצרים לסוריה. במשך שנים רבות היא הפכה לאזור בו התנהלו מלחמות בין בית תלמי במצרים לבית סלווקוס בסוריה. היהודים כעסו לנוכח המצב ולכן הקימו את בית החשמונאים וביקשו לגבש בקרב העם את הלגיטימציה שלהם לשלוט בא"י. התקופה החשמונאית נמשכה כמאה שנים ובמהלכן חלו בא"י שינויים רבים בתחום המדיני, הצבאי, הדתי, הלאומי, הדמוגרפי והתרבותי. ממלכת החשמונאים הייתה הפעם האחרונה ששלט בא"י שלטון עצמאי יהודי עד קום מדינת ישראל.
דוגמה למנהיג: שמעון
התרחבות טריטוריאלית- בימי שמעון הייתה בממלכה החשמונאית התרחבות טריטוריאלית מתוך מרצון להגדיל שטחים ולחזק את ממלכת החשמונאים. שמעון נלחם בצבא הסלווקי וכבש את יפו וגזר וכך יצר רצף טריטוריאלי מירושלים עד ליפו ופתח את הגישה לים. הכיבושים הביאו להגדלת החקלאות, לשליטה בדרכי נמל ומסחר ולשיפור משמעותי בכלכלת היהודים. הישג חשוב בכיבושיו היה כיבוש החקרה שביטא את סילוק סמל הריבונות הסלווקית מירושלים ואת טיהור העיר מטומאתם של יושביה.
שינויים דמוגרפיים- ההתרחבות הטריטוריאלית של א"י גרמה לכך שמספר הנוכרים בה גדל. בעקבות הרצון להקים מדינה יהודית עצמאית מטוהרת מעבודה זרה שמעון נלחם בנוכרים שישבו בא"י. הוא נקט נגדם מדיניות של גירוש והושיב בערים את היהודים במקום הנוכרים.
שינויים במעמד המנהיג- באותה תקופה הייתה חשיבות רבה למעמד המנהיג בקרב החשמונאים. בעקבות כך התכנסה אסיפת עם שהגדירה לשמעון סמכויות שליטה. היא מינתה אותו לכוהן גדול, למנהיג מדיני ולמצביא צבאי אך לא העניקה לו סמכויות חקיקה ושיפוט ואף לא את התואר "מלך". החלטותיה היו חשובות כי הן היוו בסיס חוקי להמשך שלטונו של שמעון.
היחס להלניזם- באותה תקופה א"י הושפעה רבות מהתרבות ההלניסטית בתחומים שונים. בתקופת שמעון היה רצון לבסס את מעמד בית החשמונאי כאוניברסלי ומוכר ע"י ההלניסטים. לכן שמעון כבש מקומות רבים כדי להראות את כוחה של א"י והגדיר את עצמו כמלך. בנוסף הוא קבע את יום כיבוש החקרה כחג לאומי בדומה להלניסטים שציינו את כיבושיהם בחגים.
קשיים- בניסיון למנוע שלטון של בית סלווקוס בא"י ולחזק את כוחה ושליטתה של הממלכה החשמונאית בא"י שליטי החשמונאים כרתו ברית עם רומא שנתנה להם גיבוי וחיזקה את כוחותיהם. בתקופת שלטונו שמעון חידש את הברית עם רומא ואף כרת ברית עם ספרטה החזקה וכך חיזק את כוחה של א"י. בעזרת תגבור הכוחות הצליח שמעון לכבוש מקומות רבים ולהתגבר על בעיית הנוכרים שהתרבו בא"י. במקומות שכבש הוא ניהל מדיניות נוקשה וגירש מהם את הנוכרים.
דוגמה למנהיג: יוחנן הורקנוס
התרחבות טריטוריאלית- בימי יוחנן נמשכה המגמה של ההתפשטות הטריטוריאלית והשיפור בכלכלה בא"י. יוחנן כבש מקומות רבים וביניהם אדום, אזור השומרון ועמק יזרעאל. השטחים שנכבשו סופחו על ידיו לממלכת החשמונאים ששינתה את שמה לממלכת "יהודה". הכיבושים שינו את פני ההתיישבות בא"י וחיזקו אותה.
שינויים דמוגרפיים- במקומות הרבים שכבש ביצע יוחנן מדיניות שונה משמעון- מדיניות גיור, וכך שינה את ההתיישבות היהודית בא"י. הגיור נכפה על כל הנוכרים ואלו שסירבו לו גורשו מא"י. כתוצאה מהגיור מספר היהודים בא"י גדל, כוחה התחזק והוקמו מקומות יהודים רבים במקום מקומות הלניסטים. במסעות כיבושיו יוחנן החריב את מקדש השומרונים שעל הר גריזים אך הוא לא כפה על תושביו להתגייר כיוון שהם שמרו על מצוות היהודים.
שינויים במעמד המנהיג- ליוחנן בדומה למנהיגי החשמונאים האחרים הייתה חשיבות רבה בקרב מעמדו כמנהיג. הוא ירש את תפקידי השלטון מאביו שמעון והיה כהן גדול, מנהיג מדיני- מושל ומצביא צבאי.
היחס להלניזם- יוחנן הושפע רבות מהתרבות ההלניסטית. הוא שינה את הרכב צבא החשמונאים וגייס לצידו צבא שכירים כדי להראות שהוא חזק ולא תלוי רק בצבא היהודים. בעקבות כך היו כאלה שחשבו שיוחנן נמצא בהשפעה הלניסטית כי גיוס צבא שכירים היה אופייני להלניסטים. סממנים נוספים של קליטת תרבות הלניסטית אצל יוחנן היו אימוץ השם היווני "הורקנוס" לצד השם היהודי "יוחנן". כך יוחנן חיזק את הכרתו בעולם ההלניסטי ועדין שמר על אופיו היהודי. בנוסף יוחנן הטביע על גבי מטבעות כתובות ביוונית כדי לחזק את ההכרה בתרבות ההלניסטית.
קשיים- כדי להשתלט על שטחים רבים ולפתור את בעיית הנוכרים יוחנן הבין את הצורך לחזק את כוחותיה של ממלכת החשמונאים ולכן חידש את הברית עם רומא וספרטה. בנוסך הוא קיים קשרים עם אתונה ובית תלמי וביצע מדיניות גיור וכך חיזק את כוחם של החשמונאים ושליטתם בא"י.
התרחבות טריטוריאלית- בימי יוחנן נמשכה המגמה של ההתפשטות הטריטוריאלית והשיפור בכלכלה בא"י. יוחנן כבש מקומות רבים וביניהם אדום, אזור השומרון ועמק יזרעאל. השטחים שנכבשו סופחו על ידיו לממלכת החשמונאים ששינתה את שמה לממלכת "יהודה". הכיבושים שינו את פני ההתיישבות בא"י וחיזקו אותה.
שינויים דמוגרפיים- במקומות הרבים שכבש ביצע יוחנן מדיניות שונה משמעון- מדיניות גיור, וכך שינה את ההתיישבות היהודית בא"י. הגיור נכפה על כל הנוכרים ואלו שסירבו לו גורשו מא"י. כתוצאה מהגיור מספר היהודים בא"י גדל, כוחה התחזק והוקמו מקומות יהודים רבים במקום מקומות הלניסטים. במסעות כיבושיו יוחנן החריב את מקדש השומרונים שעל הר גריזים אך הוא לא כפה על תושביו להתגייר כיוון שהם שמרו על מצוות היהודים.
שינויים במעמד המנהיג- ליוחנן בדומה למנהיגי החשמונאים האחרים הייתה חשיבות רבה בקרב מעמדו כמנהיג. הוא ירש את תפקידי השלטון מאביו שמעון והיה כהן גדול, מנהיג מדיני- מושל ומצביא צבאי.
היחס להלניזם- יוחנן הושפע רבות מהתרבות ההלניסטית. הוא שינה את הרכב צבא החשמונאים וגייס לצידו צבא שכירים כדי להראות שהוא חזק ולא תלוי רק בצבא היהודים. בעקבות כך היו כאלה שחשבו שיוחנן נמצא בהשפעה הלניסטית כי גיוס צבא שכירים היה אופייני להלניסטים. סממנים נוספים של קליטת תרבות הלניסטית אצל יוחנן היו אימוץ השם היווני "הורקנוס" לצד השם היהודי "יוחנן". כך יוחנן חיזק את הכרתו בעולם ההלניסטי ועדין שמר על אופיו היהודי. בנוסף יוחנן הטביע על גבי מטבעות כתובות ביוונית כדי לחזק את ההכרה בתרבות ההלניסטית.
קשיים- כדי להשתלט על שטחים רבים ולפתור את בעיית הנוכרים יוחנן הבין את הצורך לחזק את כוחותיה של ממלכת החשמונאים ולכן חידש את הברית עם רומא וספרטה. בנוסך הוא קיים קשרים עם אתונה ובית תלמי וביצע מדיניות גיור וכך חיזק את כוחם של החשמונאים ושליטתם בא"י.
הורדוס
לאחר סוף תקופת בית החשמונאים המליכו הרומאים את הורדוס כמלך היהודים כיוון שהם העדיפו שלטון של מלך מקומי הכפוף לשלטונות רומא. סוג כזה של שלטון מכונה שלטון עקיף. הוא הונהג במקומות רבים תחת האימפריה הרומית. כך הפכה יהודה למדינת חסות של רומא.
שלטון עקיף- מינוי של מלך מקומי כמלך עם סמכויות בענייני פנים אך לא במדיניות חוץ. למלך בחסות היה צבא שחלק מייעודו היה לעזור לרומא במלחמותיה.
הסיבות להנהגת שלטון עקיף ע"י הרומאים
1. לא להכעיס את העם המקומי. שיטה זו מאפשרת מתן עצמאות מסוימת. המלך בא מן העם ומכיר את החברה ומנהגיה.
2. המלך שנבחר ע"י הרומאים קשור אליהם ואל תרבותם, וכך מתאפשר "פיתוח תרבותי" באמצעות הקמת מוסדות הלניסטים. הורדוס מונה למלך יהודה מפני יחסו החיובי להלניזם, והיה יכול לקדם את האינטרסים הרומאים, ולפתח את האזור הנכבש מבחינה תרבותית.
3. מלך בחסות יקים "צבא חסות", אשר יסייע לצבא הרומאי במקרה הצורך. להורדוס היה צבא שעזר לרומא במלחמותיה.
4. מינוי של מלך בחסות מונע את החיכוך הישיר של השלטון הרומאי עם העמים המקומיים שבהם שלטה האימפריה, למשל בגביית מיסים.
לאחר סוף תקופת בית החשמונאים המליכו הרומאים את הורדוס כמלך היהודים כיוון שהם העדיפו שלטון של מלך מקומי הכפוף לשלטונות רומא. סוג כזה של שלטון מכונה שלטון עקיף. הוא הונהג במקומות רבים תחת האימפריה הרומית. כך הפכה יהודה למדינת חסות של רומא.
שלטון עקיף- מינוי של מלך מקומי כמלך עם סמכויות בענייני פנים אך לא במדיניות חוץ. למלך בחסות היה צבא שחלק מייעודו היה לעזור לרומא במלחמותיה.
הסיבות להנהגת שלטון עקיף ע"י הרומאים
1. לא להכעיס את העם המקומי. שיטה זו מאפשרת מתן עצמאות מסוימת. המלך בא מן העם ומכיר את החברה ומנהגיה.
2. המלך שנבחר ע"י הרומאים קשור אליהם ואל תרבותם, וכך מתאפשר "פיתוח תרבותי" באמצעות הקמת מוסדות הלניסטים. הורדוס מונה למלך יהודה מפני יחסו החיובי להלניזם, והיה יכול לקדם את האינטרסים הרומאים, ולפתח את האזור הנכבש מבחינה תרבותית.
3. מלך בחסות יקים "צבא חסות", אשר יסייע לצבא הרומאי במקרה הצורך. להורדוס היה צבא שעזר לרומא במלחמותיה.
4. מינוי של מלך בחסות מונע את החיכוך הישיר של השלטון הרומאי עם העמים המקומיים שבהם שלטה האימפריה, למשל בגביית מיסים.
מאפייני שלטון הורדוס
1. נאמנות לרומא- הרומאים בקשו לייצב את שלטונם בא"י והבינו שהורדוס ישרת אותם בנאמנות וללא תנאי מאחר והוא תלוי בחסדיהם, הורדוס ניתנה הרשות להחזיק צבא משלו אך אסור היה לו לנהל מדיניות חוץ והיה חייב להוכיח לרומא נאמנות. בעיני הרומאים היה להורדוס יתרון בולט: הוא הפגין אהדה רבה לתרבות ההלניסטית, הוא היה מלך הלניסטי יותר מאשר מלך יהודי.
2. תמיכה באוכלוסייה ההלניסטית בא"י- הנוכרים בא"י קבלו באהדה את המלכתו של הורדוס. הורדוס הפגין אהדה רבה לתרבות ההלניסטית. הוא חיזק את היסודות ההלניסטים בממלכתו ובנה בערים ההלניסטיות מבנים המייצגים את התרבות ההלניסטית.
3. חיסול שרידי החשמונאים והאצולה ביהודה- כהונתו של הורדוס התאפיינה בחיסול תומכי החשמונאים ומתנגדיו. קורבנותיו הראשונים היו בני משפחתו. הורדוס התחתן עם מרים החשמונאית כי חשב שזה יקרב אותו למשפחה. הוא חשש מאחיה של מרים, ולכן רצח אותו. בעקבות כך מרים ואמה שנאו את הורדוס והוא הגיע למסקנה כי משפחתו מסכנת אותו ולכן חיסל אותה. חיסולים אלו גרמו ליהודים לשנוא אותו.
4. התערבות בסדרי הכהונה והסנהדרין- הורדוס ידע כי מוסד הכהן הגדול הוא מוסד חשוב אצל העם היהודי. הוא הפחית ממעמד הכהן הגדול בכך שקבע כי הכהן הגדול כפוף למלך. אחרי מות הכהן הגדול קבע הורדוס כי הוא זה שימנה את הכהן הגדול. התערבות זו גרמה ליהודים לשנוא את הורדוס.
5. מפעלי בנייה ופיתוח הארץ- הורדוס פיתח את השטחים החקלאים, הקים מערכות של אמות מים, בנה מבצרים לשם הגנת המדינה, בנה ערים חדשות (קיסריה), שיקם ערים קיימות ובנה מחדש את בית המקדש. מפעלי הבניה של הורדוס סיפקו עבודה לאלפי פועלים אך כדי לממנם נגבו מהעם יותר מיסים.
השלטון הרומי הישיר- תקופת הנציבים הרומאיים
לאחר מות הורדוס, הממלכה חולקה בין בניו ובאה לידי ביטוי האיבה שהעם רחש לשלטונו. מהומות פרצו בירושלים ובניו לא הצליחו להרגיע את העם אשר תבע הקלות במיסים וסילוק פסלי הנשרים מבית המקדש. הם שלחו את צבאם ואלפים נהרגו בירושלים. המהומות לא פסקו עד בואו של נציב סוריה. אחרי יציאתו נמשכו המהומות והארץ נקלעה לתקופה של מהומות דמים. לאחר סיום שלטון בניו הפכה יהודה לפרובינקיה בשליטה רומית ישירה. ובראשה עמד נציב רומי. השינוי בסטטוס של יהודה בהפיכתה לפרובינקיה התבטא בקנזס- מפקד שנהגה רומא לערוך בכל פרובינקיה חדשה. הקנזס כלל: רישום התושבים, מדידת קרקעות והערכת שווי הרכוש. מפקד זה עורר התנגדות בקרב היהודים, כי סימל את אובדן החירות והשעבוד לרומא.
תפקידיו וסמכויותיו של הנציב
ראש צבא הפרובינקיה.
סמכויות שיפוט וחקיקה מלאות.
ראש המערכת המנהלית, ואחראי על גביית המיסים.
שמירה על הסדר הציבורי, באמצעות חיל עזר מקומי.
פיקוח על חיי הדת, כולל מינוי והדחת הכוהן הגדול.
1. נאמנות לרומא- הרומאים בקשו לייצב את שלטונם בא"י והבינו שהורדוס ישרת אותם בנאמנות וללא תנאי מאחר והוא תלוי בחסדיהם, הורדוס ניתנה הרשות להחזיק צבא משלו אך אסור היה לו לנהל מדיניות חוץ והיה חייב להוכיח לרומא נאמנות. בעיני הרומאים היה להורדוס יתרון בולט: הוא הפגין אהדה רבה לתרבות ההלניסטית, הוא היה מלך הלניסטי יותר מאשר מלך יהודי.
2. תמיכה באוכלוסייה ההלניסטית בא"י- הנוכרים בא"י קבלו באהדה את המלכתו של הורדוס. הורדוס הפגין אהדה רבה לתרבות ההלניסטית. הוא חיזק את היסודות ההלניסטים בממלכתו ובנה בערים ההלניסטיות מבנים המייצגים את התרבות ההלניסטית.
3. חיסול שרידי החשמונאים והאצולה ביהודה- כהונתו של הורדוס התאפיינה בחיסול תומכי החשמונאים ומתנגדיו. קורבנותיו הראשונים היו בני משפחתו. הורדוס התחתן עם מרים החשמונאית כי חשב שזה יקרב אותו למשפחה. הוא חשש מאחיה של מרים, ולכן רצח אותו. בעקבות כך מרים ואמה שנאו את הורדוס והוא הגיע למסקנה כי משפחתו מסכנת אותו ולכן חיסל אותה. חיסולים אלו גרמו ליהודים לשנוא אותו.
4. התערבות בסדרי הכהונה והסנהדרין- הורדוס ידע כי מוסד הכהן הגדול הוא מוסד חשוב אצל העם היהודי. הוא הפחית ממעמד הכהן הגדול בכך שקבע כי הכהן הגדול כפוף למלך. אחרי מות הכהן הגדול קבע הורדוס כי הוא זה שימנה את הכהן הגדול. התערבות זו גרמה ליהודים לשנוא את הורדוס.
5. מפעלי בנייה ופיתוח הארץ- הורדוס פיתח את השטחים החקלאים, הקים מערכות של אמות מים, בנה מבצרים לשם הגנת המדינה, בנה ערים חדשות (קיסריה), שיקם ערים קיימות ובנה מחדש את בית המקדש. מפעלי הבניה של הורדוס סיפקו עבודה לאלפי פועלים אך כדי לממנם נגבו מהעם יותר מיסים.
השלטון הרומי הישיר- תקופת הנציבים הרומאיים
לאחר מות הורדוס, הממלכה חולקה בין בניו ובאה לידי ביטוי האיבה שהעם רחש לשלטונו. מהומות פרצו בירושלים ובניו לא הצליחו להרגיע את העם אשר תבע הקלות במיסים וסילוק פסלי הנשרים מבית המקדש. הם שלחו את צבאם ואלפים נהרגו בירושלים. המהומות לא פסקו עד בואו של נציב סוריה. אחרי יציאתו נמשכו המהומות והארץ נקלעה לתקופה של מהומות דמים. לאחר סיום שלטון בניו הפכה יהודה לפרובינקיה בשליטה רומית ישירה. ובראשה עמד נציב רומי. השינוי בסטטוס של יהודה בהפיכתה לפרובינקיה התבטא בקנזס- מפקד שנהגה רומא לערוך בכל פרובינקיה חדשה. הקנזס כלל: רישום התושבים, מדידת קרקעות והערכת שווי הרכוש. מפקד זה עורר התנגדות בקרב היהודים, כי סימל את אובדן החירות והשעבוד לרומא.
תפקידיו וסמכויותיו של הנציב
ראש צבא הפרובינקיה.
סמכויות שיפוט וחקיקה מלאות.
ראש המערכת המנהלית, ואחראי על גביית המיסים.
שמירה על הסדר הציבורי, באמצעות חיל עזר מקומי.
פיקוח על חיי הדת, כולל מינוי והדחת הכוהן הגדול.
מאפייני שלטונם של הנציבים
הנציבים ששלטו ביהודה מתחלקים לנציבים ראשונים ונציבים אחרונים. הנציבים הראשונים נהגו בחיוב וברגישות כלפי האוכלוסייה יהודים, ובתקופתם שררו ביהודה שקט ורגיעה יחסיים. לעומת זאת, תקופת שלטונם של הנציבים האחרונים התאפיינה ב:
העדפת האוכלוסייה הנוכרית על פני היהודים- בתקופה זו המתח בין היהודים לנוכרים החריף ובכל סכסוך ביניהם הנציב תמך בעמד ההלניסטים וגרם ליהודים לכעס רב. למשל הסכסוך בקיסריה בו היהודים טענו כי היא עיר יהודית והנוכרים טענו כי הורדוס בנה אותה להם הנציב תמך בנוכרים.
הטלת עול כלכלי כבד- הנציבים הטילו מיסים כבדים על היהודים מה שהקשה על אורח חייהם. נוסף לכך עשירי היהודים שיתפו פעולה עם הנציבים שביצעו מעשי עושק. למשל הנציב פילאטוס לקח כספים מבית המקדש למימון אמת מים לירושלים.
התנגדות לתנועות משיחיות ומורדים- הנציבים הגבירו את הפיקוח על תנועות משיחיות שהתעוררו בקרב העם אשר חיזקו את התקווה להיגאל מעול רומא. כמו כן הם הוציאו להורג את מנהיגי התנועות מחשש שיעוררו תסיסה בעם.
המרד הגדול
טיעוני המתנגדים למרד
הכהונה, האצולה, והפרושים.
סיבה דתית- המרד כרוך במעבר על מצוות התורה כגון חילול השבת. בנוסף היה חשש שבית המקדש וירושלים שהיו מרכזים דתיים יהרסו.
ניתן להגיע להסכם עם הקיסר- ניתן לשנות את מדיניות הנציבים כלפי היהודים באמצעות פנייה אל הקיסר.
מטרת המרד- אי אפשר לצאת למרד שמטרתו אינה ברורה. האם הכוונה להיאבק על השגת חירות מדינית או לשנות את מדיניות רומא לטובת היהודים.
סיבה גאו פוליטית- אין סיכוי לנצח את רומא משום שהיא מעצמה גדולה עם צבא חזק, וליהודים אין בעלי ברית והם עומדים לבד מול רומא, בלי בעלי ברית המרד חסר סיכוי.
תוצאות המרד- הרומאים ישרפו את ירושלים, יחסלו את האוכלוסייה היהודית בארץ ויפגעו ביהודים במקומות אחרים בעולם.
הנציבים ששלטו ביהודה מתחלקים לנציבים ראשונים ונציבים אחרונים. הנציבים הראשונים נהגו בחיוב וברגישות כלפי האוכלוסייה יהודים, ובתקופתם שררו ביהודה שקט ורגיעה יחסיים. לעומת זאת, תקופת שלטונם של הנציבים האחרונים התאפיינה ב:
העדפת האוכלוסייה הנוכרית על פני היהודים- בתקופה זו המתח בין היהודים לנוכרים החריף ובכל סכסוך ביניהם הנציב תמך בעמד ההלניסטים וגרם ליהודים לכעס רב. למשל הסכסוך בקיסריה בו היהודים טענו כי היא עיר יהודית והנוכרים טענו כי הורדוס בנה אותה להם הנציב תמך בנוכרים.
הטלת עול כלכלי כבד- הנציבים הטילו מיסים כבדים על היהודים מה שהקשה על אורח חייהם. נוסף לכך עשירי היהודים שיתפו פעולה עם הנציבים שביצעו מעשי עושק. למשל הנציב פילאטוס לקח כספים מבית המקדש למימון אמת מים לירושלים.
התנגדות לתנועות משיחיות ומורדים- הנציבים הגבירו את הפיקוח על תנועות משיחיות שהתעוררו בקרב העם אשר חיזקו את התקווה להיגאל מעול רומא. כמו כן הם הוציאו להורג את מנהיגי התנועות מחשש שיעוררו תסיסה בעם.
המרד הגדול
טיעוני המתנגדים למרד
הכהונה, האצולה, והפרושים.
סיבה דתית- המרד כרוך במעבר על מצוות התורה כגון חילול השבת. בנוסף היה חשש שבית המקדש וירושלים שהיו מרכזים דתיים יהרסו.
ניתן להגיע להסכם עם הקיסר- ניתן לשנות את מדיניות הנציבים כלפי היהודים באמצעות פנייה אל הקיסר.
מטרת המרד- אי אפשר לצאת למרד שמטרתו אינה ברורה. האם הכוונה להיאבק על השגת חירות מדינית או לשנות את מדיניות רומא לטובת היהודים.
סיבה גאו פוליטית- אין סיכוי לנצח את רומא משום שהיא מעצמה גדולה עם צבא חזק, וליהודים אין בעלי ברית והם עומדים לבד מול רומא, בלי בעלי ברית המרד חסר סיכוי.
תוצאות המרד- הרומאים ישרפו את ירושלים, יחסלו את האוכלוסייה היהודית בארץ ויפגעו ביהודים במקומות אחרים בעולם.
טיעוני התומכים במרד
הכתות והעניים.
סיבה גאו-פוליטית- בראש האימפריה הרומאית עמד קיסר שהיה משוגע, וזו הזדמנות לנצל את חולשת האימפריה. ניתן לגייס את יהדות חו"ל לעזרתנו, הגליל כבר נפל, ולכן יש לנקוט קו תקיף יותר.
פילוג העם- השלטון הרומאי פילג את העם ויצר קבוצות השונות ופערים חברתיים-כלכליים ומצב זה צריך להשתנות.
סיבה דתית- השעבוד אינו גזרה משמיים, אלא בקשה אלוהית לשחרר את עמו מעול הגויים ולטהר את בית המקדש.
אסור ליהודים להשתעבד לרומא- שעבוד לשלטון זר הינו כמו עבודה זרה, על היהודים לקבל רק את שלטון ה' ולהשיג חירות מדינית בכל מחיר.
הגורמים למרד הגדול
פגיעה בדת וברגשות היהודיים- עצם היותו של שלטון רומאי בבית המקדש נתפס כחילול הקודש כי היה מנוגד לתורה. בנוסף היהודים כעסו על ניסיון הרומאים לערוך מפקד כי זה פגע בדתם ולפי המצוות היה אסור.
מתח בין יהודים לנוכרים- הנציבים הרומאים אהדו והזדהו עם אוכלוסיית הנוכרים בא"י והעדיפו אותה על פני היהודים. הסכסוכים היו על רקע מאבקים על קרקעות, גבולות, דת ואורח חיים. הרומאים תמיד תמכו באוכלוסייה הלא היהודית וגרמו ליהודים תסכול רב.
פערים כלכליים- השלטון הרומי הטיל על היהודים מיסים כבדים. הטלת המיסים עוררה התנגדות כי בנוסף לנטל הכלכלי הם סימלו את השעבוד לרומא ואובדן העצמאות. בנוסף, העניים איבדו את האדמות לשלטון ותקופת העבודות של הורדוס שסיפקה הכנסה לעם נעלמה. כך נוצרו פערים כלכליים בין העשירים שהיו מיעוט ושיתפו פעולה עם רומא לבין רוב העם העני.
תסיסה משיחית- היהודים תפסו את עצמם כעם הנבחר והם לא יכלו להשלים עם השליטה הרומאית עליהם. על רקע זה קמו אנשים שטענו שהם המשיח והם יגאלו את העם מרומא. הצפייה לגאולה מיידית עוררה בעם תסיסה ושאיפה לקבלת עצמאות.
התגברות הכתות- על רקע הקושי הרב לחיות צמחו כתות קיצוניות שיצאו נגד כל מי שנתפס בעיניהם כמשתף פעולה עם רומא. אחת מהן הייתה הסיקריים שרצחו את הכוהן הגדול שנחשד בעיניהם כמשתף פעולה עם הנציב הרומאי. חזונם היה כי יהודים בלבד ישלטו על א"י וה' יעזור להם אם ימרדו.
תוצאות המרד הגדול וחורבן בית המקדש
הרס כלכלי- ירושלים נהרסה, בית המקדש נשרף ואוצרותיהם נבזזו. קרקעות נלקחו מהיהודים כעונש והם הפכו להיות עבדים של רומא. הוטל "מס יהודים מיוחד" בנוסף למיסים הרגילים והיבול החקלאי הושמד ע"י הרומאים.
הרס דמוגרפי- מיליון יהודים נהרגו במהלך המרד, חלק אחר נמכר לעבדות או נלקח בשבי והרומאים בנו ערים חדשות רבות - ללא יהודים.
שינוי במעמד יהודה- כל סממן עצמאות נלקח מיהודה כגון עבודת המקדש והנהגה דתית של העם. האוטונומיה המדינית בוטלה, ויהודה הוכפפה לסוריה כך שכל אנשיה איבדו את אזרחותם.
השפעות המרד
חורבן המקדש כמרכז דתי- חורבן ירושלים ובית המקדש הביאו לפגיעה קשה במעמדה של העיר כמרכז דתי של היהודים. הופסקה העלייה לרגל של היהודים, בוטלה משרת הכוהן הגדול וירושלים הפכה לזיכרון היסטורי של העם. העם הרגיש כי ה' בגד בו והיה משבר אמוני קשה.
חורבן המקדש כמרכז משפטי- בוטל מוסד הסנהדרין שהיה בית מדרש מחוקק, שופט ומבצע. בוטלה האוטונומיה המשפטית יהודית והעם נותר ללא סמכות עליונה בענייני דת ומשפט.
חורבן המקדש כמרכז מדיני- במקדש ובירושלים, ישבה ההנהגה המדינית. המלכים, הכוהנים והסנהדרין. החורבן מסמל את אובדן העצמאות של ממלכת יהודה.
חורבן המקדש כמרכז כלכלי- לאחר החורבן הרומאים הטילו מיסים מיוחדים על היהודים כמו מס גולגולת ומס קרקע. בנוסף הרומאים החרימו מהיהודים קרקעות. היה קושי רב לחיות ללא הנהגה, פתרון דתי ולאומי והיהודים לא ראו סיבה להמשיך לחיות.
אובדן המנהיגות הדתית- רוב הכהונה נהרגה, והנותרים לא יכלו להנהיג את העם בלי מקדש. החורבן פגע בכהונה שהנהיגה את העם, התפרנסה מעבודת המקדש ושאבה את כוחה ממנו. בעקבות כך עלתה חשיבות לימודי התורה ומוסדות חדשים נבנו ביבנה עם בית המדרש.
הכתות והעניים.
סיבה גאו-פוליטית- בראש האימפריה הרומאית עמד קיסר שהיה משוגע, וזו הזדמנות לנצל את חולשת האימפריה. ניתן לגייס את יהדות חו"ל לעזרתנו, הגליל כבר נפל, ולכן יש לנקוט קו תקיף יותר.
פילוג העם- השלטון הרומאי פילג את העם ויצר קבוצות השונות ופערים חברתיים-כלכליים ומצב זה צריך להשתנות.
סיבה דתית- השעבוד אינו גזרה משמיים, אלא בקשה אלוהית לשחרר את עמו מעול הגויים ולטהר את בית המקדש.
אסור ליהודים להשתעבד לרומא- שעבוד לשלטון זר הינו כמו עבודה זרה, על היהודים לקבל רק את שלטון ה' ולהשיג חירות מדינית בכל מחיר.
הגורמים למרד הגדול
פגיעה בדת וברגשות היהודיים- עצם היותו של שלטון רומאי בבית המקדש נתפס כחילול הקודש כי היה מנוגד לתורה. בנוסף היהודים כעסו על ניסיון הרומאים לערוך מפקד כי זה פגע בדתם ולפי המצוות היה אסור.
מתח בין יהודים לנוכרים- הנציבים הרומאים אהדו והזדהו עם אוכלוסיית הנוכרים בא"י והעדיפו אותה על פני היהודים. הסכסוכים היו על רקע מאבקים על קרקעות, גבולות, דת ואורח חיים. הרומאים תמיד תמכו באוכלוסייה הלא היהודית וגרמו ליהודים תסכול רב.
פערים כלכליים- השלטון הרומי הטיל על היהודים מיסים כבדים. הטלת המיסים עוררה התנגדות כי בנוסף לנטל הכלכלי הם סימלו את השעבוד לרומא ואובדן העצמאות. בנוסף, העניים איבדו את האדמות לשלטון ותקופת העבודות של הורדוס שסיפקה הכנסה לעם נעלמה. כך נוצרו פערים כלכליים בין העשירים שהיו מיעוט ושיתפו פעולה עם רומא לבין רוב העם העני.
תסיסה משיחית- היהודים תפסו את עצמם כעם הנבחר והם לא יכלו להשלים עם השליטה הרומאית עליהם. על רקע זה קמו אנשים שטענו שהם המשיח והם יגאלו את העם מרומא. הצפייה לגאולה מיידית עוררה בעם תסיסה ושאיפה לקבלת עצמאות.
התגברות הכתות- על רקע הקושי הרב לחיות צמחו כתות קיצוניות שיצאו נגד כל מי שנתפס בעיניהם כמשתף פעולה עם רומא. אחת מהן הייתה הסיקריים שרצחו את הכוהן הגדול שנחשד בעיניהם כמשתף פעולה עם הנציב הרומאי. חזונם היה כי יהודים בלבד ישלטו על א"י וה' יעזור להם אם ימרדו.
תוצאות המרד הגדול וחורבן בית המקדש
הרס כלכלי- ירושלים נהרסה, בית המקדש נשרף ואוצרותיהם נבזזו. קרקעות נלקחו מהיהודים כעונש והם הפכו להיות עבדים של רומא. הוטל "מס יהודים מיוחד" בנוסף למיסים הרגילים והיבול החקלאי הושמד ע"י הרומאים.
הרס דמוגרפי- מיליון יהודים נהרגו במהלך המרד, חלק אחר נמכר לעבדות או נלקח בשבי והרומאים בנו ערים חדשות רבות - ללא יהודים.
שינוי במעמד יהודה- כל סממן עצמאות נלקח מיהודה כגון עבודת המקדש והנהגה דתית של העם. האוטונומיה המדינית בוטלה, ויהודה הוכפפה לסוריה כך שכל אנשיה איבדו את אזרחותם.
השפעות המרד
חורבן המקדש כמרכז דתי- חורבן ירושלים ובית המקדש הביאו לפגיעה קשה במעמדה של העיר כמרכז דתי של היהודים. הופסקה העלייה לרגל של היהודים, בוטלה משרת הכוהן הגדול וירושלים הפכה לזיכרון היסטורי של העם. העם הרגיש כי ה' בגד בו והיה משבר אמוני קשה.
חורבן המקדש כמרכז משפטי- בוטל מוסד הסנהדרין שהיה בית מדרש מחוקק, שופט ומבצע. בוטלה האוטונומיה המשפטית יהודית והעם נותר ללא סמכות עליונה בענייני דת ומשפט.
חורבן המקדש כמרכז מדיני- במקדש ובירושלים, ישבה ההנהגה המדינית. המלכים, הכוהנים והסנהדרין. החורבן מסמל את אובדן העצמאות של ממלכת יהודה.
חורבן המקדש כמרכז כלכלי- לאחר החורבן הרומאים הטילו מיסים מיוחדים על היהודים כמו מס גולגולת ומס קרקע. בנוסף הרומאים החרימו מהיהודים קרקעות. היה קושי רב לחיות ללא הנהגה, פתרון דתי ולאומי והיהודים לא ראו סיבה להמשיך לחיות.
אובדן המנהיגות הדתית- רוב הכהונה נהרגה, והנותרים לא יכלו להנהיג את העם בלי מקדש. החורבן פגע בכהונה שהנהיגה את העם, התפרנסה מעבודת המקדש ושאבה את כוחה ממנו. בעקבות כך עלתה חשיבות לימודי התורה ומוסדות חדשים נבנו ביבנה עם בית המדרש.
המרכז ביבנה
המצב לאחר המרד
המרד פגע קשה ביהודים. רבים נהרגו או נשבו ותנאי המחייה היו קשים יותר מאשר לפני המרד, היהודים הרגישו מושפלים ועזבו את הארץ. בעקבות כך הייתה תחושה כי העם היהודי עלול להיעלם. המצוות ביהדות היו קשורות לבית המקדש וחורבנו הותיר את היהודים בלי מצוות ובלי יכולת להתפלל לה' מה שגרם להם לרצות למות. את הפתרון לחורבן המקדש נתן ריב"ז שאפשר לעם היהודי להמשיך את חייו הדתיים, הלאומיים והחברתיים. בעזרת חכמי יבנה הוא ייסד מרכז ביבנה שהפך למוסד ההנהגה החלופי לעם.
פעולותיו של ריב"ז
קביעת בית הכנסת כמקום פולחן- בתי הכנסת היו קיימים בתקופת בית המקדש והיו מקום התכנסות של האנשים. לאחר החורבן היה צורך לקיים את הפולחן היהודי בכל מקום. כך הפך בית הכנסת למקום העיקרי בו מתפללים היהודים. התפילות היו הקשר בין העם לאל והיו מרכז הקיום בבית הכנסת.
קביעת דרכי מחילה חדשות- ריב"ז הגדיר מחדש את הדרך לכפר על חטאים בגמילות חסדים. היא הפכה לתחליף לקורבנות ואפשרה ליהודים לכפר על החטאים. בנוסף כדי להגביר את הקשר עם הדת ריב"ז אמר כי צריך ללמוד תורה ולהתפלל כל יום.
קביעת הלכה אחידה- ביבנה החל תהליך של יצירת יהדות אחידה יותר מימי בית השני. ריב"ז הבין כי הפילוג בעם שאפיין את היהודים הוליד בעיות. לאחר חורבן המקדש הבינו חכמי יבנה כי עליהם להבטיח אחדות ביהדות כדי שתשרוד. הם פעלו כאילו בית המקדש לא יקום יותר וכך הגדירו את ההלכה האחידה.
תקנותיו של ריב"ז
תקיעת שופר בראש השנה- בראש השנה תוקעים בשופר כחלק מהתפילה. כאשר ראש שנה חל בשבת תקעו בשופר בבית המקדש. כשריב"ז הבין כי ראש השנה יחול בשבת הוא קבע כי יתקעו בשופר ביבנה.
ברכת הכוהנים- ריב"ז תיקן תקנה המחייבת את הכוהנים לעלות לברך בבית הכנסת כשהם יחפים. מקור המנהג הוא בהכרה כי אדמת בית המקדש היא אדמת קודש וצריך לנהוג בה בכבוד. כך המנהג שימר את זכר מנהגי בית המקדש והפך את בית הכנסת למקדש.
נטילת לולב- בימי בית המקדש היו נוטלים בו לולב במשך שבוע. למקדש הגיעו עולי רגל עם ארבעת המינים ובירכו עליהם ועל חג הסוכות. כדי לגרום ליהודים לשמוח בחג ללא בית המקדש הוא קבע כי אפשר ליטול את הלולב בכל מקום במשך שבוע.
המצב לאחר המרד
המרד פגע קשה ביהודים. רבים נהרגו או נשבו ותנאי המחייה היו קשים יותר מאשר לפני המרד, היהודים הרגישו מושפלים ועזבו את הארץ. בעקבות כך הייתה תחושה כי העם היהודי עלול להיעלם. המצוות ביהדות היו קשורות לבית המקדש וחורבנו הותיר את היהודים בלי מצוות ובלי יכולת להתפלל לה' מה שגרם להם לרצות למות. את הפתרון לחורבן המקדש נתן ריב"ז שאפשר לעם היהודי להמשיך את חייו הדתיים, הלאומיים והחברתיים. בעזרת חכמי יבנה הוא ייסד מרכז ביבנה שהפך למוסד ההנהגה החלופי לעם.
פעולותיו של ריב"ז
קביעת בית הכנסת כמקום פולחן- בתי הכנסת היו קיימים בתקופת בית המקדש והיו מקום התכנסות של האנשים. לאחר החורבן היה צורך לקיים את הפולחן היהודי בכל מקום. כך הפך בית הכנסת למקום העיקרי בו מתפללים היהודים. התפילות היו הקשר בין העם לאל והיו מרכז הקיום בבית הכנסת.
קביעת דרכי מחילה חדשות- ריב"ז הגדיר מחדש את הדרך לכפר על חטאים בגמילות חסדים. היא הפכה לתחליף לקורבנות ואפשרה ליהודים לכפר על החטאים. בנוסף כדי להגביר את הקשר עם הדת ריב"ז אמר כי צריך ללמוד תורה ולהתפלל כל יום.
קביעת הלכה אחידה- ביבנה החל תהליך של יצירת יהדות אחידה יותר מימי בית השני. ריב"ז הבין כי הפילוג בעם שאפיין את היהודים הוליד בעיות. לאחר חורבן המקדש הבינו חכמי יבנה כי עליהם להבטיח אחדות ביהדות כדי שתשרוד. הם פעלו כאילו בית המקדש לא יקום יותר וכך הגדירו את ההלכה האחידה.
תקנותיו של ריב"ז
תקיעת שופר בראש השנה- בראש השנה תוקעים בשופר כחלק מהתפילה. כאשר ראש שנה חל בשבת תקעו בשופר בבית המקדש. כשריב"ז הבין כי ראש השנה יחול בשבת הוא קבע כי יתקעו בשופר ביבנה.
ברכת הכוהנים- ריב"ז תיקן תקנה המחייבת את הכוהנים לעלות לברך בבית הכנסת כשהם יחפים. מקור המנהג הוא בהכרה כי אדמת בית המקדש היא אדמת קודש וצריך לנהוג בה בכבוד. כך המנהג שימר את זכר מנהגי בית המקדש והפך את בית הכנסת למקדש.
נטילת לולב- בימי בית המקדש היו נוטלים בו לולב במשך שבוע. למקדש הגיעו עולי רגל עם ארבעת המינים ובירכו עליהם ועל חג הסוכות. כדי לגרום ליהודים לשמוח בחג ללא בית המקדש הוא קבע כי אפשר ליטול את הלולב בכל מקום במשך שבוע.
זה הכל
סליחה לא יכולתי הכל בתשובה אחת
סליחה לא יכולתי הכל בתשובה אחת
תחפש בגוגל ממלכת החשמונאים סיכום
יש משהו אני אחפש ואשלח קישור
יש משהו אני אחפש ואשלח קישור
בקיצור, אין לי
אוקיי: