מכירים את זה שעוברת עליכם תקופה חרא ואתם לא יכולים לשתף אף אחד?

אני מרגישה כאילו אני בחיים לא אוכל לדבר עם אנשים על מה שבאמת עובר עליי גם אם אלה אנשים חמודים שרק רוצים לעזור ולא שופטים, אני בחיים לא אצליח לדבר על עצמי בפתיחות ואני בחיים לא אוכל לחשוף את עצמי בפני אנשים
אז אני מתמודדת עם זה לבד בתוך עצמי, מזכירה לעצמי שזאת רק תקופה ושאני מספיק חזקה כדי לעבור אותה לבד ושאני לא צריכה אף אחד מזוין שלא יבין אותי ויסתכל עליי ברחמים.
והנה אני עכשיו חושבת לעצמי למה אני כזאת מתוסבכת ולמה אני לא מצליחה לסמוך על האנשים הכי קרובים אליי ואני לא מוצאת תשובה.
סליחה על הפריקה הזאת וזה בסדר אם אף אחד לא יקרא זה לא אמור לעניין