תשובה אחת
עד לשנת 1943, ויקטור יונג פרץ היה בסך הכל עוד מתאגרף. הוא אומנם ניצח כמה מתאגרפים אגדיים וזכה בתואר אלוף העולם במשקל נוצה ב-1931, אבל התואר אבד לו שנה לאחר מכן. כעת, בגיל 32, אין ספק ששיא הקריירה שלו היה מאחוריו.

אבל בשנת 1943 הבעיה של פרץ לא הייתה היותו מתאגרף שהשיא מאחוריו - מאחר שהיה יהודי תוניסאי שחי בשטחי צרפת של וישי. היהודים היו יחסית מוגנים בשטחי ממשלת הבובות הצרפתית של הנאצים, אבל באותה שנה הגרמנים החלו להתערב יותר ויותר בענייניה של ממשלת וישי ולשלוח את יהודיה למחנות. כך פרץ מצא עצמו באושוויץ לכאורה כעוד יהודי מן המניין, ועסק בעבודות בנייה שונות. אלא שהנאצים ידעו היטב את מי הם מחזיקים כאסיר.
כך אולץ פרץ לערוך עשרות קרבות ראווה מול קהל של קצינים וחיילים נאצים. ההערכה היא שנטל חלק בכ-120 קרבות, ובכולם ניצח - גם כשניצב מול שומרים ואנשי קאפו במשקל כבד הרבה יותר. לא מדובר במקרה יחיד; מלבד פרץ, הנאצים נהגו לאתר שרירנים ומתאגרפים יהודים על מנת שישעשעו אותם במופעי ראווה במחנות הריכוז וההשמדה.
בסופו של דבר, כל עוד מחנה אושוויץ עמד על תילו ופרץ יכול היה להילחם ולשעשע את הנאצים, הוא היה מוגן יחסית. כאשר בראשית 1945 התקרב הצבא האדום ועמד לשחרר את המחנה, הנאצים הזדרזו להוציא כמה שיותר יהודים החוצה לצעדות המוות. אלו שהיו חולים במיוחד נותרו מאחור במחנה ושוחררו על ידי הסובייטים ב-27.1, שמצוין כיום השואה הבינלאומית. לויקטור יונג פרץ ציפה גורל אחר. הוא נשלח לאחת מאותן הצעדות - ושם נורה על ידי הנאצים ומת במקום, שבוע לפני שחרור המחנה