אני עושה את הכי טוב שלי וההורים שלי אף פעם לא מרוצים

כנראה הם יודעים שאת חכמה, ושאת לא ממשת את הפוטנציאל שלך.
אז זה קשה להם בתור הורים שרוצים שהבת שלהם תצליח.

גם ההורים שלי ככה אין מה לעשות אם זה אלא להבין שהם הצד הטועה פה..

שואל השאלה:
מר גמל- תודה אבל זה לא פעם ראשונה... זה נמשך כבר שנים

שואל השאלה:
המורה- אני יודעת.. הם אומרים לי את זה אבל זה מאוד לא נעים שהם ככה צועקים עלי.

קודם כל, אני ככ גאה בך שלמדת למבחן ועשית את מה ש*את* יכולה
זה הגיוני לגמרי שתקבלי ציון נמוך, אנחנו לא מושלמים בכל המקצועות או בכלל במקצועות בבית הספר
תנסי לדבר עם אבא שלך, לסביר לו את המצב עם הקורונה והכל

אני יודע שזה לא נעים, אבל מנסיון אני יכול להגיד לך שזה טוב.
אם לא הצעקות האלה אני הייתי נושר בכיתה י ואפילו לא הייתי חולם על לסיים בגרות ולעשות תואר ראשון.
זה מועיל.

תגידי להם שאת מספיק מאוכזבת מהציון ושאת לא צריכה את הצעקות שלהם על הראש שלך. אני מאמינה שאם את רוצה להצליח את יכולה לעשות את זה גם בלי הצעקות האלה זה לא מועיל לא לך וגם לא להורים שלך.

תתעלמי מהם, כל עוד את יודעת שעשית את הכי טוב בשביל עצמך את לא צריכה את הדעה שלהם
תמשיכי להשקיע ואת יכולה לקחת שיעורים פרטיים בנושאים שקשה לך בהם או לבקש עזרה מהמורות בבית ספר
תזכרי שאלו החיים שלך וההצלחה שלך תלויה בך, לא בהם, ולכן לא ייקרה כלום אם לא תרצי אותם הם כבר חיו את החיים שלהם

נשמע מוכר..

אצלי זה לא בציונים זה בחיים שלי היא מתעצבנת על זה שיש לי חיים כאילו שאני צריכה כל היום לעמוד ולנקות כילו סליחה אבל תתקדמי זה שאני אישה לא אומר שאני איזו שפחה וגם שפעם ב.. שיש לי זמן אני עוזרת היא מתלוננת סליחה שאני מכינה את עצמי לחיים שאת לא הכנת אותי אליהם גברת מגונדרת סליחה שאני לוקחת כל רגע בחיים שלי ומנצלת אותו כי יש לי עמוד שידרה ואני לא סימפ של ההורים שלי וסליחה שיש לי דעות משלי וסליחה באמת סליחה שאני לא את ושאני אני ושאנחנו אנשים שונים עעע היא כל כך תקוע בשנת 1462(מאולתר)