תוכלו לעזור לי בשאלה כלשהי שיש לי בעבודה בלשון?

כל אדם שחידש משהו בתקופה האפלה (ימי הביניים) נחשב למביא אור גדול מכיוון שהוא חידש וכל חידוש הוא דבר נפלא. לרוב האור התחלק בין אנשים אקראים שהיו זרים לאנושות עד לאותה נקודה שבה הפיצו את אורם

לא בטוחה אם נכון, אבל הבנתי את המשפט ככה:
המילים הפשוטות שנאמרו, היו מילים שנתנו תקווה בתקופה כל כך קשה. לא פעם אחת את התקווה הדליק אחד זר ואקראי

מקווה שעזרתי