12 תשובות
הולכים לאבחון.
תלכי לאבחון ותקבלי את הטיפול המתאים:) אם את כבר מאובחנת אז מומלץ ללכת לפסיכולוג או מישהו שעוסק בזה בשביל לעזור לך
פסיכולוג שלום
פסיכולוג
שואל השאלה:
התכוונתי מה התסמינים איך מרגישים איף איתכם קשים
התכוונתי מה התסמינים איך מרגישים איף איתכם קשים
אנונימית
את פשוט מפחדת מהסביבה, מפחדת מה יגידו ויחשבו עליך, מרגישה שכולם מסתכלים עליך ובוחנים אותך.
אם כל אלה מתקיימים לכי לאבחון אני מניח.
על פי ה-dsm 5, כדי שאדם יאובחן כסובל מחרדה חברתית, חייבים להתקיים כל הקריטריונים הבאים[3]:
פחד ניכר או חרדה מפני מצב חברתי אחד או יותר בו הפרט חשוף לבדיקה או ביקורת מצד אחרים. דוגמאות יכולות לכלול שיחות פנים אל פנים, פגישה עם אנשים שאינם מוכרים, וקיום של פעילויות שבהן אחרים יכולים לראות את האדם עושה פעולות כמו אכילה או שתייה. דוגמה נוספת היא דיבור בפני קהל. בילדים החרדה צריכה להתקיים בנוכחות אנשים בוגרים.
הפרט חושש שמא הוא ינהג באופן שיתפרש כשלילי, כלומר חושש מאפשרות של היות מושפל או מובך, או שיידחה על ידי הסביבה.
הסיטואציות החברתיות כמעט תמיד גורמות לפחד וחרדה. בילדים הביטוי יהיה בכי, צעקות, קפיאה או היצמדות של הילד למבוגר.
סיטואציות חברתיות בכלל מלוות בפחד אינטנסיבי וחרדה.
הפחד, החרדה וההימנעות אינם פרופורציונליים לעצם האיום שבסיטואציה ואינם מותאמים להקשר החברתי.
הפחד, החרדה וההימנעות הם ממושכים, ובדרך כלל נמשכים שישה חודשים או יותר.
הפחד, החרדה וההימנעות גורמים לפגיעה משמעותית מבחינה קלינית בתפקוד החברתי התעסוקתי ובתפקודים אחרים החשובים לאדם.
הפחד, החרדה וההימנעות אינם ניתנים להסבר טוב יותר על ידי הפרעה פסיכיאטרית אחרת, כמו הפרעת פאניקה, הפרעת גוף דיסמורפית, או הפרעת הספקטרום האוטיסטי.
אם קיים רקע רפואי נוסף (כמו מחלת פרקינסון, השמנת יתר, השחתה של הפנים כתוצאה מכוויות או פציעה), הפחד החרדה וההימנעות הם לחלוטין אינם קשורים, או שהם נרחבים מאד.
תת סוג של ההפרעה: פחד מפני דיבור בפני קהל.
על פי ה-dsm 5, כדי שאדם יאובחן כסובל מחרדה חברתית, חייבים להתקיים כל הקריטריונים הבאים[3]:
פחד ניכר או חרדה מפני מצב חברתי אחד או יותר בו הפרט חשוף לבדיקה או ביקורת מצד אחרים. דוגמאות יכולות לכלול שיחות פנים אל פנים, פגישה עם אנשים שאינם מוכרים, וקיום של פעילויות שבהן אחרים יכולים לראות את האדם עושה פעולות כמו אכילה או שתייה. דוגמה נוספת היא דיבור בפני קהל. בילדים החרדה צריכה להתקיים בנוכחות אנשים בוגרים.
הפרט חושש שמא הוא ינהג באופן שיתפרש כשלילי, כלומר חושש מאפשרות של היות מושפל או מובך, או שיידחה על ידי הסביבה.
הסיטואציות החברתיות כמעט תמיד גורמות לפחד וחרדה. בילדים הביטוי יהיה בכי, צעקות, קפיאה או היצמדות של הילד למבוגר.
סיטואציות חברתיות בכלל מלוות בפחד אינטנסיבי וחרדה.
הפחד, החרדה וההימנעות אינם פרופורציונליים לעצם האיום שבסיטואציה ואינם מותאמים להקשר החברתי.
הפחד, החרדה וההימנעות הם ממושכים, ובדרך כלל נמשכים שישה חודשים או יותר.
הפחד, החרדה וההימנעות גורמים לפגיעה משמעותית מבחינה קלינית בתפקוד החברתי התעסוקתי ובתפקודים אחרים החשובים לאדם.
הפחד, החרדה וההימנעות אינם ניתנים להסבר טוב יותר על ידי הפרעה פסיכיאטרית אחרת, כמו הפרעת פאניקה, הפרעת גוף דיסמורפית, או הפרעת הספקטרום האוטיסטי.
אם קיים רקע רפואי נוסף (כמו מחלת פרקינסון, השמנת יתר, השחתה של הפנים כתוצאה מכוויות או פציעה), הפחד החרדה וההימנעות הם לחלוטין אינם קשורים, או שהם נרחבים מאד.
תת סוג של ההפרעה: פחד מפני דיבור בפני קהל.
כמעט כל אחד ממציא את זה פשוט אומרים שיש את זה ולא מעט פעמים זה בלי סיבה אמיתית אנשים צריכים פחות לתת תירוצים לעצמם ויותר להתמודד עם הבעיות שלהם
אנונימי
תראה אם אתה מפחד מהאישה הרנדומלית שעומדת מלפניך בתור לקופה בסופר אז יש על מה לדבר
אנונימית
הולכים לפסיכיאטר 3>
מרגישה שכולם מסתכלים עלייך, מפחדת לדבר / לגשת לאנשים מפחד שישפטו אותך. קשה לך להחזיק שיחה עם בן אדם פנים מול פנים ולהיות בתוך קבוצה עם הרבה אנשים.
חוקרים בגוגל על התסמינים והכל ומנסים להבין אם זה מתאים לכם
אם כן אז הולכים לאבחון
אם כן אז הולכים לאבחון