יש אצלי ילד בכיתה שכל הזמן עושה את עצמו בדיכאון ומחפש צומי וזה פשוט מעצבן כבר איך לגרום לו להפסיק לחפש צומי כל שנייה?

הוא ילד שתמיד נראה שמח אבל הוא כל הזמן במקביל איכשהו עושה את עצמו עצוב אתם מכירים את זה שהוא כזה עם עיניים נפולות שאומר שאין לו כוח לכלום וזה פשוט מעצבן! בוא בכלל יודע מה זה דיכאון?
פעם שאלתי אותו למה הוא כזה ילד צומי והוא התחיל להגיד שאני אסתום את הפה ושאני לא אפריע לו להיות מדוכא מהחיים שלו (סוג של כזה בטון של ציניות) ובואנה איזה ילד בכיין יש ילדים רעבים באפריקה ואפילו יש מקרים עד היום יותר נוראיים בעולם הוא אומר לי עאלק הוא בודד שיגיד תודה שיש לו חיים נורמלים לעומת מלא אנשים בעולם.
אפילו חברות שלי אומרות שהוא סתם מחפש צומי ושאף אחד לא אוהב אותו, איך לגרום לו להפסיק לעזעזל להידבק לכל אחד כאילו נגיד יש איזה חבורת ילדים בכיתה שמדברת הוא בא נדחף ובתכלס כמעט לא מדבר כאילו מה שיילך להשיג חיים