אני מרגישה נורא עם עצמי בזה שאני שונה מבנות אחרות,עידוד?

אז היי,אני ליבי ואני בת 12,עברתי חרם 3 שנים ואני עכשיו בבית ספר אחר שאני,בואו נגיד,אני לא הכי מקובלת שם ולא הכי אוהבים אותי,המקובלים מהכיתה שלי משפיעים לרעה והשפיעו על חברות שלי שהיום,בכלל לא חברות שלי...,אני ילדה שונה,אני לא בעניינים,אני לא יפה כמו הרבה בנות מהכיתה שלי,למרות שיש אנשים שאומרים לי את זה..אני לא מתלבשת הכי יפה כמו בנות מהכיתה שלי,אני לא מתחילה ללבוש חשוף(מה שהבנות מהכיתה שלי עושות),אני לא כל כך מדברת על בנים,אם בכלל...,אני בקושי שומעת מוזיקה מהיום,גם מי שהובילה עליי את החרם חברה של הבנות מהכיתה שלי,היא מספרת להן שקרים ושמועות,והבנות מהכיתה שלי מפיצות אותן,אני לא נפגשת עם ילדים מכיתה שלי,כי,אין לי חברים...,החלום שלי שיהיו לי חברים אמיתיים,שאוכל לשתף אותם בכל דבר שרק ארצה,שיהיו כמו ההגדרה של חבר,אני במקום כזה שמעבירים אותו את אחר הצהריים והמנהלות שם עוזרות לי,אבל אני רוצה חברים,ואני רוצה להיות נורמלית סך הכל,בלי חרדות,בלי דאגות,שייתנו לי לצאת מאוחר ולחזור הביתה בשמונה בערב,אני גם סגורה בבית עם הפנטזיות המטומטמות שלי שאני אהיה שחקנית ובמאית,ושאני אצליח ואעלה חיוך על פניהם של אנשים,ושאני אראה לכל מי שניסה להוריד אותי,למי שהשפיל אותי,למי שגרם לי כמעט לפצוע את עצמי,למי שגרם לי להיות בהתקפי זעם ובכי,למי שגרם לי לגרום לצרוח ולדפוק את הראש שלי בקיר,למי שניסה להרוס לי את החיים,לא הצלחתם,תראו למה הפכתי,אבל על מי אני עובדת,הן יגיעו רחוק,ואני...אני אף פעם לא יהיו לי חברים..
סליחה שזה היה ארוך :(