רק אני מרגיש כאילו הכל מתוכנן כבר לכולם?

הכל כבר מתוכנן מראש. אני צריך למצוא חברה, אחרי זה להתחתן איתה, ואז להביא ילדים. אני ממש אוהב לצייר אז כולם החליטו בשבילי שאני אהיה צייר, כולם מחליטים הכל. כולם מחליטים על האורך שיער שצריך להיות לי, על הבגדים שאני צריך ללבוש, איך שאני אדבר, איך שאני אתנהג, ובכללי על כל דבר שצריך לעשות. אני באמת משתדל לא להקשיב, אבל זה כבר ממש נמאס שכל בן אדם שפוגש אותי כבר נכנסת לו תמונה אוטומטית לראש של כל החיים שלי.
וגם למרות שאני לא מקשיב, באמת שאני מנסה, אבל זה הופך את כל הקטע של ''להיות אני'' לקשה.
זה כאילו הכל מתוכנן מראש לכולם, וזה ממש מעצבן אותי, רק אני מרגיש ככה?