יש אנשים שאוהבים את עצמם בקהל?

איך זה מרגיש לחיות כשאוהבים את עצמך,שחיים בלי ככ הרבה ביקורת ושפיטה עצמית ושלא חיים במחשבה כל הזמן מה האחרים יחשבו עליי? אני לא אוהבת את עצמי ושמתי לב שהשנאה העצמית פשוט סוגרת אותי מלחיות איך שאני רוצה ולהיות מי שאני ולהביע את עצמי אני כל הזמן משווה את עצמי לאחרים וחושבת מה חושבים עליי והבנתי עד כמה בגלל זה אני מפספסת כל כך הרבה חוויות שאמורות להיות לי בגיל הזה כי אני לא אוהבת לשים את עצמי במצבים שצריך לקחת סיכון מהפחד להפגע יותר כי גם ככה אין לי ביטחון עצמי ואני לא אוהבת את עצמי אז פשוט לא שמה את עצמי במצבים שיש בהם סיכונים להפגע- לא שמה את עצמי בסביבה של הרבה חברים, לא לוקחת אף פעם את הצעד קדימה לזוגיות, לא ניגשת לבנים שאני מחבבת, גם לא לחברות שנראות לי נחמדות, לא שמה את עצמי במקומות עם לחץ חברתי כמו מסיבות או בכללי בפרונט והבנתי כמה אני מפספסת חוויות בגלל זה כמה אני לא באמת חיה חיים חופשיים בגלל שאני לא אוהבת את עצמי ומפחדת להפגע יותר ושיפגעו לי יותר בביטחון אז פשוט עוצרת את עצמי מלהתקדם צעדים קדימה ולקחת סיכונים ובאמת זה מעניין אותי אם אתם אוהבים את עצמכם, איך החיים שלכם? כשאתם חיים בחופש בלי ההד הזה בראש שתמיד עוצר אותם וחושב מה אחרים חושבים עליכם, שאתם עושים חיים, איך זה מרגיש לחיות חיים כאלה?