קטע קיטשי שכתבתי בשנה שעברה ועכשיו מצאתי (על שברון לב) מה דעתכם?

ושוב בורח בלי להשאיר סימן, לא מצליחה להתגבר על החלק שנשאר
חושב אני סתם מטומטמת ומפרק לי את הלב
צריך להיות בוגרת לא להדחיק את הכאב

הראתי אהבה הראתי תשמחה הראתי תכאב בסוף שברת לי תלב.
כמה עוד אפשר איך שוכחים מהאמת איך משחררים משהו שלא עובר?

אמרו לי ממזמן שאני לא בובה של אף אחד, לא נסיכה בבית בובות ולא שלך בכלל
ואיך בהתחלה אמרת שאתה אוהב ובשנייה הלכת למקום להתבודד

אמרו לי לחיות את החיים לא לפחד מהאמת,
כי בסוף החיים הם יפים ואתה הפירוש של כאב
אני רוצה שתמשיך לשקר לי. לשקר לי כמה אהבת,
שתספר לי מחדש את כל הסיפורים שסתם העתקת.
איך נלחמת וכמה זמן לקח עד שהתאהבת
ומי הכיר לך אותי שתוך שנייה אהבת.
אז אין עלייך בקיצור, אתה טוב בסיפורים,
אתה טוב בלשבור לבבות ולהביא את המר לחיים.

ושוב נשארתי רק אני לבד.
בלי אף אחד שימציא לי שאני שווה.
כותבת לעצמי בלילה על כמה שזה כואב,
שום פלסטר לא ירפא לי את הלב.

כל הזכרונות בזבל ושוב נפלתי
בתוך הפח.. עוד בדיחה שאתה מספר לי
על כמה שאני יפה.

הגעתי מבית עם חינוך
אבל זה יושב לי בתוך הפרצוף.
אז לך להזד88ן, אל תסתכל לי בעניים
כי אתה הסיבה לעיוורון.