זה הרגיש כיאלו ליבה בוער בלהבה חמה וגורמת לו להשרף ולהתפורר, המילים הכואבות נושבות מפיו כמו אוויר פוגעות בליבה וגורמות ללהבה להתגבר ולכאב להתעצם, עינייה שורפות לא יכולות להכיל עוד ופורצות בדמעות שמטפטפות על לחייה החיוורות. הדמעות זורמות כמו נהר המכיל את כל הכאב ששמרה כל הזמן. רגלייה רועדות והיא מתמוטטת ארצה מוטשת מהכל ואז שומעת קול בראשה "תקומי את חזקה, אל תוותרי" ואז חלק זעיר מליבה מקבל טיפה של תקווה אך במהרה המחשבות שוב מציפות את ראשה "תוותרי זה מגיע לך" והתקווה דועכת במהירות, ראשה משתולל כמו סופת ברקים בסערה והיא נאבקת בדילמה הקשה שמטריפה את ראשה, לוותר או לקום?