אני כל יום בוכה ולא מצליחה לישון ההורים שלי רבים כל לילה ואני כל הזמן בוכה אין לי יותר כוח פשוט נמאס לי לשמוע את זה

שואל השאלה:
אין שקל על התחת בשביל לעוף משם ואני גם לא יודעת להתמודד עם דברים לבד אני מרגישה עדיין ילדה בשביל לעזוב את הבית אני יודעת שאני לא יצליח להחזיק בית לבד

היי ילדה.
אני רוצה לומר לך שזה יהיה בסדר. ואת לא צריכה להאמין לי, את רק יכולה לחשוב שזה באמת עוד מעט יקרה.
כולנו עברנו את זה מתישהו.
וזה ממש חרא לחשוב "יופי באמת כולנו עברנו את זה אבל אני בתוך החרא הזה ונמאס לי".
זה יעבור, אני נשבעת.
ועוד רגע תעברי את הרחוב הזה בחיים שלך ותראי יבואו תקופות יפות יותר
וזה בסדר לבכות. תבכי אם זה מה שעוזר.
ותשמעי מוזיקה, ותלכי לפנק את עצמך בלי לדפוק חשבון לאף אחד.
כי את בסדר, וזה לא באשמתך.
ואת יכולה לבוא לומר לי כל מה שמעצבן אותך ומכעיס אותך וכל מה שיש לך על הלב אם את רוצה. אני כאן.

אנונימית יקרה, נשמע מאוד מציף ומפחיד... זה בוודאי מאוד מטלטל שההורים, שהם היסוד של המשפחה, רבים, מניחה שאולי את חוששת מגירושין ומפירוק של המשפחה, המקום שאמור להיות העוגן הבטוח שלך ושל האחיות שלך... זה נשמע גם מאוד בודד, שאין מישהו שאת סומכת עליו לשתף אותו במה שאת עוברת, אולי את מרגישה אחראית כלפי האחיות שלך, ויש בוודאי איזו תחושה של חוסר אונים, שאת לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות, ואולי איזו מחשבה שלא תוכלו להתמודד עם התקופה הזאת, כי הכל כמו מטביע בתוך המערבולת...זה בוודאי מרגיש כמו היפוך תפקידים, שבמקום שההורים שלך יהיו שם בשבילך, את שותקת וסופגת הכל לבד, כדי להגן עליהם ולהקל עליהם, ואת עדיין מרגישה זקוקה להגנה ולמקום מחבק בשבילך.

זו יכול להיות מאוד מייאש להתמודד עם כל מה ששיתפת, ומניחה שאת מרגישה לבד מול כל הקושי הזה, במיוחד בתקופה הזו שבה רוב הזמן נמצאים בבית. אולי קשה לך לשתף קרובי משפחה אחרים, סבתא או דודה בתחושות שלך, ואיני יודעת אם חשבת לשוחח אולי עם מחנכת הכיתה או יועצת בית הספר, יתכן שהם יוכלו להיות מקום בטוח בשבילך לפרוק קצת.

אפשרות נוספת היא לפנות אלינו. אני מתנדבת בעמותת סה"ר [סיוע והקשבה ברשת] אם תרצי תוכלי לפנות אלינו בצאט אנונימי, לשתף כמה שמתאים לך, במקום בטוח אכפתי וקשוב. אנחנו פה בשביל לשמוע ולחשוב יחד, אם תרצי, על דרכים להתמודדות. כתבי לנו, אנחנו פה בשבילך

מחכה לך

מתנדבת סה"ר