אין לי חברות. אני לבד. כנסו אני מרגישה אבודה כלכך.

בידיוק המצב שלי
רק שלי אין חבר:(

את נשמעת בחורה קסומה ומדהימה.
אני אמליץ לך מה שהמלצתי להרבה אחרים כאן, אם כי עם המצב הזה של הקורונה אני מניח שזה קצת יותר מסובך אבל עדיין אפשרי.
ההמלצה שלי היא קודם כל ליצור שיחה עם אנשים במצב רגיל אולי לא היית יוצרת קודם לכן, בגלל הקורונה חלק מהכישורים החברתיים שלנו קצת מתאיידים איפשהו, וחשוב שנדע עדיין לפתח שיחה, לעניין, להתעניין, להצחיק ולצחוק, להיות אכפתיים. אלה דברים שנראו לנו מובנים מאליהם והם לא...
ואחרי זה, כשתגיעי לבית הספר, תסתכלי מסביבך, יש אאוטסיידרים. אלה ילדים שאף אחד לא שם לב אליהם, שהם תמיד בצד, שהם תמיד בשקט, שהם לא יוצרים יותר מדי אינטראקציה והם צמאים וכמהים למישהי כמוך שתתחיל איתם שיחה... שרק תתחיל. את תראי שברגע שתתחילי הם יתמוססו כמו סוכר בקפה... אל תפחדי, ואל תתביישי.
יש אנשים שמוקפים במאה אנשים ומרגישים לבד ובדידות איומה. לך לפחות יש את הרצון והכמיהה להתקרב ולהכיר אנשים. אל תפחדי מזה. ואל תחשבי מה יגידו ומה יהיה ואיך יסתכלו עליי... זה לא מעניין. קודם כל תדאגי שיהיה לך בית. שיהיה לך מפלט חברתי.
ובלי שום קשר את הכי מוזמנת לשלוח לי הודעה בפרטי. אעזור כמה שאוכל. גם זו, האנונימית הנחמדה שהזדהתה איתך ❤

היי הייתי שם פשוט בלי העיניין של החבר...
תמיד היו לי ויש לי בעיות עם קשרים עם אנשים לא משה כמה אני טובה בשבילם ולא משנה מה אני עושה הם תמיד בסוף מנתקים איתי קשר וזה קרה פעמיים כבר עם שתי החברות הכי טובות שלי. ובפעם הראשונה זה היה בתחילת כיתה ו ככ והייתי פשוט לבד החברות המשותפות שלנו היו הרבה יותר זמן עם השנייה ופשוט נשארתי לבד ולא משנה כמה ניסיתי להיות עם הבנות האחרות בכיתה לא הצלחתי לא הייתי שייכת בכלל הן ניסו לשתף אותי אבל זה לא עבד וראו את זה. לא הייתי במקום טוב בכלל באותה תקופה וכבר נמאס וליטרלי עשיתי שיעורים לכיף בשביל להעביר את הזמן זה עד כדי כך. ואז אחרי שנה החברה הזאת רצתה לחזור לקשר אז חזרנו (רק רוצה לציין שלא היה לנו קשר ככ בריא משני הצדדים בגלל זה זה התפרק) ומאז היה יותר טוב. ובתחילת השנה בספטמבר החברה השניה שלי פשוט שלחה לי גם כן הודעה ואמרה שהיא פשוט לא רוצה להיות חברה שלי יותר וזה... וזה קרה לי עם דיי הרבה אנשים שפשוט לא רצו אותי שם. תכלס מה שאני מנסה מכל מה שאמרתי עד עכשיו זה שזה חרא שמתרגלים לזה כי חייב וגם שזה נהייה טוב יותר איכשהו ובסופו של דבר.
אני מבינה את העניין של צריך חברות גם שיהיה עם מי לרכל ולפרוק זה קשה להיות עם אדם אחד כל הזמן ולהרגיש דחוקה מכולם ושאת לא מצליחה לזוז ולהתקדם מכירה את זה. תנסי אולי להכיר את החברים של חבר שלך או של המשפחה שלך. את לא חייבת חברים בגיל שלך פשוט תזכרי שתזהרי בבחירה שלך בהם. גם אנשים בגיל מבוגר שמכירים את ההורים שלך יכולים לספק לך חברה מאוד טובה נעימה ומקבלת אם תרצי ( תלוי במשפחה וזה כרצונך). את יכולה לנסות להכיר דרך האינטרנט, זה משהו שלא ניסיתי ואני מפחדת כי אני מאוד גרועה על לשמור על קשר עם אנשים ככה ולהתחיל שיחות פשוט תדעי שזאת גם אופציה. אני פה להזכיר לך שקודם כל תהיי גם בשביל עצמך. אני יודעת שזה לא קל זה קשה רצח להיות ככה אבל כשמתרגלים מתחילים כבר לקבל את זה וללמוד להתסדר ולחיות עם עצמך בלי הרבה חיי חברה בסופו של דבר חברים ואנשים באים והולכים ואת נשארת עם עצמך, אז למה שלא תהיי חברה של עצמך אם כבר?. את מדהימה ואני מקווה שתצליחי למצוא את המקום שלך בסביבה שלך ואת תמיד יכולה לשנות אותה. סליחה שזה כזה ארוך קיצצתי כמה שיכלתי...