אני מתחילה להרגיש כאילו אין טעם לכלום

אין לי מחשבות אובדניות חס וחלילה אבל אני מרגישה שאין טעם לכלום ושום דבר לא שווה את המאמץ כל מה שאנחנו עושים נעלם בסוף וכלום לא נשאר
כל חיוך, כל רגע מצחיק, שמח או מרגש בסוף יעלם ויהפוך לזיכרון כואב או למשהו שלא נזכור
התחושה הזאת התגברה במיוחד אחרי שראיתי איך האנשים שהשקעתי בהם הכי הרבה זמן ואנרגיה, דאגתי להם ואהבתי אותם בלי גבולות בסוף עזבו אותי כאילו כלום ולא הזיז להם אפילו בזמן שבכיתי בבית והתפללתי שיחזרו
תמיד הייתי בן אדם אופטימי אבל לאט לאט ככל שאני מתבגרת התמימות שלי נעלמת ואני שוקעת בעצב, גם אם טוב לי ואני שמחה ביום בלילה אני תמיד אכנס לדאון וארגיש חוסר משמעות
איך לצאת מזה?