אני לא יודעת איך אני מחזיקה מעמד, עוד מישהו מזדהה?

הכל כל-כך לא הולך לי שאפילו כשרשמתי את זה פעם קודמת בטעות סגרתי את האתר והכל הלך לעזאזל.
חברה ממש טובה שלי שהייתה חברה טובה שלי מאוד במשך חמש שנים פשוט עזבה וםגעה בי בדרך שכולם עשו.
אני לא מסוגלת לשבת וללמוד כמו שצריך, גבר התייאשתי. יש לי מלא פרויקטים למגמה שלא עשיתי שלא נדבר על זה שלא נכנסתי לשיעורים כבר חודשיים בערך ואני לא מסוגלת לשבת כמו שצריך על הלימודים. באמת שניסיתי השבוע אבל אני לא מצליחה וזה מכניס אותי ללחץ וחרדות מטורפות. ההורים שלי ואחים שלי רבים כל הזמן , כאילו כל הזמן כל הזמן אני כבר לא יכולה לשמוע צעקות וקללות. אני מיואשת מהכל. אני כבר מרגישה שכלום לא באמת משנה לי. אני רוחה להוציא תעודת בגרות ואני רוצה לצאת מהמיטה אבל אני לא מצליחה להוציא את עצמי מהמיטה ואני לא מצליחה לאכול או שאני אוכלת מלא כדי לא להרגיש. הדבר היחיד שאני מצליחה לעשות זה להיות במיטה כל היום. אני לא חושבת שמבינים כמה קשה לי, אף אחד לא מבין אותי. בבית ספר אומרים שיתנו לי עוד זמן למטלות אבל לא משנה כמה אני אנסה אני לא מצליחה לשבת על זה. אני מרגישה שאני לא כמו שהייתי. פעם הייתי מחייכת מהכל פעם הייתי מתרגשת מהרבה דברים והיום? היום כלום לא מזיז לי. היום אני מחייכת פעם ב. היום לקום כל בוקר מהמיטה זו מלחמה יומיומית. אני רק רוצה שהסיוט הזה יגמר ואני לא יודעת מתי. עוד מישהו מזדהה?