אני אדישה כל הזמן, כלום לא גורם לי לשמוח. אני מרגישה ריקנות, אין לי מבט בעיינים יותר, אני מרגישה שהאישיות שלי נעלמת.

דיי דיי מי את בבקשה תכתבי לי בפרטי אני בול ככה :/

מבינה אותך אבל את צריכה להבין שהכל עניין של זמן

גם אני [ תוצאה של שיברון לב:( ]

אני כמוךך בטירוף
זה תקופות זה עובר מניסיון

אוף אהובה שלי
כותבת את זה בדמעות) אני באמת מבינה אותך
אבל את חייבת להרים את עצמך, החיים ממשיכים אין לנו באמת ברירה.
את יודעת יש בנו תקווה
תקווה של אולי מחר יהיה לי יותר טוב אולי עוד שבוע, חודש(?)
אין לדעת מתי אבל התקופה הקשה הזאת תעבור, הזמן עושה את שלו❤
תשארי חזקה, יהיה בסדר

היי אנונימית,
אני קוראת את הפוסט שלך,
את משתפת שאת מרגישה אדישה, ריקנות..
כמה זמן את מרגישה ככה?

את משתפת גם שהלחץ והעצב גוברים עליך, מה זה אומר? איך זה בא לידי ביטוי?

נשמע שאת בעומס נפשי ויחד עם זאת, מחפשת להבין יותר מה קורה ולמה..
שמי טל, מתנדבת בעלם דיגיטל אשר מלווה צעירים ובני נוער ברשתות החברתיות.
מזמינה אותך לשלוח לי הודעה פרטית, בה תוכלי להישאר אנונימית, נמשיך לדבר, להבין יותר ולחשוב ביחד מה אפשר לעשות ומה הכי יתאים לך.
מוזמנת לשלוח הודעה כאן באתר, באינסטגרם או בטיק טוק בפרופיל nayedet.digital או באימייל [email protected]

מחזקת אותך על השיתוף ועל הרצון לא לעבור את זה לבד
מחכה לך,
טל

אמאלה ככ אני הוצאת לי תמילים מהפה