כנסו, אובדת עצות

שואל השאלה:
מה אני אגיד לרווחה? אבא שלי מפחיד אותי
היועצת שלי יצרה קשר בעבר הקרוב והם אמרו שהם לא יכולים ככ לעזור בגלל שאנ י כבר בת 18

שואל השאלה:
ניסיתי לעשות דברים שאני אוהבת, זה לא משמח אותי

קודם כל תדאגי לאמא שלך ותעזרי לה נפשית (זה יעזור גם לך)
תכנסי הרבה לסטיפס ותעני ותשאלי שאלות (עוזר מאוד לפרוק ולענות לאנשים מרגיש טוב)
תדברי עם חברות שלך על מה שאת עוברת ובכללי לספר לאנשים שאת מכירה
תשמעי שירים (תמיד משפר את מצב הרוח!)
ותמצאי תחביבים שבאמת משמחים אותך!

בוקר טוב, קודם כול אני כול כך מצטער על המצב שלך, שתדעי שאני מכיר את התחושה, כנראה לא קרוב לאיך שזה אצלך אבל כן אני מכיר, תראי לרע בחיים יש נטייה להתעצם ולהפוך לדבר מפחיד שמשתק אותנו, וזה כשהרע הוא באמת קטן, כאשר אנחנו בבעיה רצינית זה בכלל נוטה לתת תחושה שהחיים חסרי תקווה ואין סיכוי לאושר ושמחה, אז חשוב לי שתדעי שכן יש אושר בחיים, ותאמיני או לא הוא גם ייכנס לחיים שלך באמת שכן, הזמן מעביר את הדברים ומפנה מקום לדברים חדשים, את תסיימי תיכון ותתגייסי, את תהיי רחוקה מהבית ובסביבת אנשים חדשים, מפקדים שידעו להכיל אותך ולהקשיב לך, להעריך אותך.

את תמצאי מישהו שיאהב אותך, לא מתוך אינטרס או רווח, אלא כי הוא יאהב את האישיות שלך ואת מי שאת באמת, הוא ירגיש שלו יש מזל שאת בחייו, ובכך תקבלי בעצמך את האושר שמגיע לך.

אני אשמח ממש לעזור אם אוכל, אבל תזכרי שקשיים חולפים. (תקשיבי לשיר"גם זה יעבור")
שיהיה לך בוקר טוב ותנסי לחייך לקראת המחשבה על עתיד טוב יותר, הוא מגיע לך.


בהצלחה(: מאמין בך

עמותת עלם הקימה כמה מרכזי נוער ברחבי הארץ שנועז לנוער במצוקה
הייתי שמה פעם עם חבר באחד מהמרכזים האלה (הפוך על הפוך בגם מאיר תל אביב) וזאת חוויה נורא מחבקת ונהדרת ויצא לנו לדבר עם חברה נחמדים מאוד ומישהו ניגן בגיטרה והיה צחוקים והיה שמח!

אבל בסופו של דבר חשוב שתפני למקום שיוכל לעזור לך ולספק לך תמיכה טובה יותר מכמה חברה נחמדים באתר סטיפס

יש עמותות שנועדו לכך ואני ממליץ בחום שתפני אליהם.

חוץ מזה אני שולח לך חיבוק מרחוק וחיזוק בשבילך!

שבת שלום :)

אני יכול לעזור איכשהו?

אני אשמח לעזור אם אני יכול...

בוקר טוב
אני מבינה אותך כל כך מקווה שהכל יסתדר!

אם את באמת מרגישה שאת בסוף הכוחות תאשפזי את עצמך במקום לבריאות הנפש שתהיה לך קצת הפסקה לטפל בעצמך והכל

היי מהממת,
קודם כל אני רוצה לומר לך שאני ממש מצטערת לשמוע שאת עוברת את כל זה , אבל אני גם רוצה להזכיר לך שזה תקופות שבאות והולכות ואני בטוחה שהתקופה הרעה הזאת שלך תלך ,
אני יכולה לתת לך טיפים ועצות :)
את יכולה ללכת לטיפול פסיכולוגי עם את רוצה כמובן
ועם לא אז אני ממליצה לך לשנות את השגרה שלך
כדי שהדכאון וכל העצב יחלוף.
א. תקומי כל בוקר ותודי לקדוש ברוך הוא, תאכלי ארוחה טובה תעשי ספורט טיפה (לא חייב)
תנסי כמה שיותר לטפל ולעזור לאמא שלך , תלמדי טוב כי מה נשאר לך בעצם אחרי זה את הולכת לצבא נכון;)
את יכולה גם לנסות למצוא עבודה שתהייה לך קלה כמה שיותר לעזור לעצמך ולמשפחה שלך
זה יכול להיות עבודה כמו : בייביסיטר , לעבוד בחנות וכו'
(כמובן שכל מה שרשמתי פה זה עצות וטיפים שיוכלו לשנות לך את השגרה , את לא חייבת לעשות כל מה שרשמתי כי בסופו של דבר את זו שמחליטה איך הבוקר שלך יתחיל ואיך הוא יסתיים)
ואני רוצה להגיד לך שאני תמיד פה ואת יכולה לפרוק אצלי 24/7 , ולהגיד לך שאת נורא חזקה אל תשברי ועוד בכלל בתקופה כזו של הקורונה , את יותר חזקה מזה .
וזהו אהובה :)

היי, אני ממש מצטער על המצב ואני מבטיח לך שהכול יהיה טוב
אני יודע שזה קשה אבל באמת תנסי לשתף ולפרוק, תדברי עם חברות/חברים, תדברי עם אנשים, תבכי זה משחרר, קחי לך הפסקה רגע, צאי החוצה מהבית לאיזה פארק או לשבת בים אם יש לך ליד הבית, תשמעי מוזיקה זה יעזור לך, יש כאלו שספורט עוזר להם ומשחרר אותם, תנסי לקרוא או לראות סדרה או סרט מרגיע וכו
אם את ממש מרגישה חנוקה ושקשה לך יש המון מוסדות בשביל ילדים, לעזור להם ברגעים קשים, יש את המועצה לשלום הילד שאפשר להתקשר ולדבר איתם, יש יועצת בבית הספר, יש פסיכולוגית, יש המון המון מקומות שאפשר לפנות והם יעזרו, זה לא רע לבקש עזרה אף פעם.
אם את רוצה לפרוק או לשתף את יכולה לכתוב לי בפרטי ואני מבטיח לך שזה יעבור:)

שואל השאלה:
^הצבא נתנו לי פטור..

היי אהובה שלי,אין מה להתקשר לרווחה את לא ילדה קטנה יותר.
מה קרה לאמא שלך? האם היא חולה נפשית או חולה במחלה פיזית?
תראי אני מבינה אותך, שנה שעברה אבא שלי (זכרונו לברכה) היה חולה סרטן והייתי צריכה לבטל את עצמי כדי לעזור למשפחה ולטפל בו כמה שאפשר.
למרות שלא הייתי חייבת עדין עשיתי את זה, הרגשתי שזה לוקח ממני את כל התקופה היה של הנעורים, ממש כמו שאמרת הרגשתי שהחיים שלי נגמרו וזה באמת לקח ממני המון כוחות נפשיים.

הכל עובר שופ דבר לא נשאר לנצח, בין אם זה ברע או בטוב.
וצריך ללמוד לחיות גם עם הרע.
אני בטוחה שהכל יהיה טוב ותעדכנו איך את

לפנות לשירותי הרווחה
וקוראים לך דניאל במקרה?

היי אנונימית,
את משתפת באומץ על אלימות, על החולי של אמא שלך ועל איך את בכל הדבר הזה..
את כותבת שאת בדיכאון, מה זה אומר? כמה זמן את מרגישה ככה?
נשמע לא פשוט להתמודד עם כל אלו..

את משתפת גם בתחושה שלך שזו את נגד כולם ושואלת מה לעשות,

יש כל מיני אפשרויות, אחת מהן כמו שכתבו לך בתגובות הם באמת מרכזי הנוער שעמותת עלם מפעילה ("הפוך על הפוך" ועוד..) תלוי אזור מגורים.

שמי טל, מתנדבת בעלם דיגיטל אשר מלווה צעירים ובני נוער ברשתות החברתיות.
מזמינה אותך לשלוח לי הודעה פרטית, בה תוכלי להישאר אנונימית, נמשיך לדבר, ננסה להבין יותר ונבדוק ביחד מה האפשרויות ומה הכי יתאים לך.
תוכלי לשלוח הודעה כאן באתר, באינסטגרם או בטיק טוק בפרופיל nayedet.digital או באימייל [email protected]

מחזקת אותך על השיתוף,
אל תשארי עם זה לבד..
מחכה לך,
טל

אנונימית יקרה, שומעת בדברים שלך שאת נסערת מוצפת ומבולבלת. זה נשמעת תחושה מאוד בודדה שאין לך מקום בטוח להיות בו כי הבית שלך, שאמור להיות הקרקע המוצקה שלך, הוא מקום שבו את סובלת פגיעות ואלימות. יכולה רק לנסות לדמיין את הכאב והפחד כאשר אבא שלך, שאמור להיות המגן שלך, הוא זה שפוגע בך... נשמע שאת אולי בתחושה של חוסר שליטה וחוסר כיוון בחיים. מניחה שהמחלה של אמא גם היא מוסיפה לקושי מטלטלת ומפחידה ... ואפילו אולי את מרגישה סוג של אשמה וחוסר אונים שאת לא יכולה לעזור לה...אני רוצה לחזק אותך על כך שאת פונה ומחפשת עזרה, שדיברת עם היועצת וגם שהעלית את השיתוף שלך כאן, מניחה שגם הכתיבה כאן הצריכה מאמץ ואומץ מצדך.
רציתי לעודד אותך לא להפסיק לחפש, ולא להישאר עם הקושי לבד, תוכלי לפנות למוקד לסיוע רגשי, המוקד פעיל בימים א'-ה' בין השעות 20:00-08:00 וביום ו' בין השעות 14:00-08:00, בטלפון 6552* שלוחה 5.
ועוד אפשרות שחשבתי לספר לך עליה היא לפנות אלינו. אני מתנדבת בעמותת סה"ר [סיוע והקשבה ברשת]. אם תרצי תוכלי לפנות אלינו בצ'אט אנונימי, אפשר גם מהנייד, לשתף לפי מה שמתאים לך, במקום בטוח אכפתי ומקשיב, לך ואיתך. יחד נוכל לנסות להקל קצת על המועקה, ואולי נוכל למצוא רעיונות מה כדאי לעשות שיתאים לך.
מחכים לך
מתנדבת סה"ר