אני שונאת להיות בת לפעמים.

אני לא יודעת כ"כ איך לפרט את זה, אבל אני מרגישה שאם הייתי בן החיים שלי היו נראים אחרת. יש לי כישורים מדהימים בלפלרטט, להבין את הכאב והזעם של בנים, אני פשוט מרגישה שאני מבינה את הכל אצלם, ואני גם יותר מתחברת ל"עם" שלהם אם אתם מבינים מה אני אומרת. אני שונאת את החרא הזה שנותנים לבנות רק בגלל שהן בנות כמו "בנות תומכות בבנות" ושיט כזה. אני תמיד חייבת להיות סגורה ולשמור הכל בבטן, כי אם אני אגיד משהו קטן אני יצא לא מצחיקה או לא נשית. וזה כ"כ מתיש... אני רק רוצה לדעת מה אני אמורה לעשות במצב כזה? מישהו עוד מרגיש כמוני?