ראיתם את ההורים שלכם במצבי משבר?

כן.
הרגשתי חסרת אונים.

כן זה כל הזמן חחח

אמא, הרגשתי קצת אשמה, כי עצבנתי אותה לפני

כן אבל לפני חמש שנים

כן זה הדבר הכי נורא בעולם לראות את האנשים שאתה מכיר אותם כהכי יציבים פתאום מתפרקים ונפגעים ואי אפשר לעשות שום דבר כדי לעזור הלם

כן הרגשתי עצובה כזה

כן, הייתי מתוסכלת.

ברור יותר מידי
אמא שלי לא יציבה נפשית בשיט
לא יודעץ אני לא חזקה באמפתיה היא לא פעם ולא פעמיים חטפה התקף חרדה מולי
לא ידעתי איך להגיב
כשהיא בוכה בהיסטריה אני לרוב באה לחבק אותה עד שהיא מפסיקה ונותנת לה מים
אני לא ממש מרגישה משהו חוץ מזה שאני יודעת שאני צריכה להגיב ולעשות משהו
הרגשות שלי פשוט כזה נכבים ואני עושה מה שקראתי שצריך לעשות.

כן, האמת שקרה לי היום ואמא שלי בכתה ממש והרגשתי נורא כי לא היה לי מה לעשות.

לצערי כן. כשהייתי קטנה יותר אבא שלי איזה לילה אחד עזב את הבית אחרי ריב מטורף ותודה לאל הם השלימו והוא חזר אבל לקח הרבה זמן ואני זוכרת שממש פחדתי ובכיתי במיטה

כן, יותר מידי פעמים, זה גרם לי להרגיש כיאלו מי שאמור כביכול לשמור עלי ולדאוג לי נשבר, הרגשתי חסרת הגנה, חוסר אונים, הרגשתי ממש נורא בשביל אמא שלי והיה לי קשה ממש מאז לראות אותה ככה.. פשוט חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה שהכל יהיה בסדר. שתבינו שאני שניה מלבכות אחרי שרשמתי את זה:(( מזכיר לי תקופות שאני מעדיפה לשכוח

כן
זה מוזר ומלחיץ כי אתה לא יודע על מי להגן כביכול כי שניהם התנהגו לא טוב. בדרך כלל או שאני מרגיעה מישהו אם צריך או פשוט הולכת לחדר מתי שאני יודעת שהם לא רוצים מישהו לידם

כן