אני צריכה לדעת שאני לא היחידה שככה...

מתחילת הקורונה אני סוג דל נכנסתי לדיכאון.
וזה לא קרה לי בחיים,נהיו לי התקפי חרדה ועוד דברים.
ההורים שלי שמו לב לזה כי כל היום הייתי במיטה ישנה בקושי אכלתי והייתי בוכה מלא אבל הם לא יודעים על זנ.
הם דיברו איתי וזה.
ויש מצב שאני אלך לפסיכולןג כי אני רוצה זה הבחירה שלי(אגב מי שיודע אם זה עוזר בבקשה שיגיד)
וגם אם אני מרגישה שמחה אז אני תוך שניה המצב רוח שלי יכול להשתנות כמו עכשיו שאני מרגישה שבא לי לבכות פשוט.

וכל פעם אומרים לי את כולה כיתה ח את כולה בת 13 הדברים האלה ךא אמורים לקרות לך.
כאילו זאת אשמתי
אני בקושי נפגשת עם חברים ובעיקר מזה נובע כל הקטע הזה כי אני מרגישה שלאף אחד לא אכפת ממני.
וגם בלימודים כל היום מעמיסים עלינו ואין לי כבר כןח