אמא שלי כל הזמן מחפשת סיבות לריב איתי

לי ולאמא שלי יש קשר די טוב, אבל היא כמעט כל יום רבה איתי על השטות הכי קטנה.
זה כל כך מעצבן! היא לא מבינה שאני אחד שאוהב את הלבד שלו, שאני אחד שלא רוצה יותר מדי דאגות על הראש.
והיא פשוט מתחילה לריב איתי סתם ככה...
באמת שכבר נמאס לי...
אני כבר לא יודע מה לעשות. כי שיחות איתה לא עוזרות.
לא משנה כמה פעמים דיברתי איתה, זה פשוט לא עזר...
היא אומרת שיש לי מחלת נפש. היא אומרת שאני מוזר. היא כל הזמן אוהבת לרדת עליי, ובגלל שאני כל היום בבית, אז היא אומרת ל ''אולי תצא קצת מהבית? תראה איך אתה נראה''...
ואין לי מחלת נפש. כלומר, אני כן הולך לפסיכולוג כי יש לי קצת דאגות פה ושם, אבל זה פשוט לא עוזר.
אני כל יום על סף בכי...
אני כבר לא יודע מה לעשות עם העניין הזה.
נגיד, כל פעם שהיה לי טיול שנתי של יומיים שלושה, אני שמחתי שאני אהיה קצת לבד...
בלי הצעקות שלה...
ובלי ''למה לא עשית ככה ולמה לא עשית ככה''...
וכל פעם שהיא באה הביתה, היא אפילו לא הספיקה להניח את התיק, והיא כבר מצאה איזושהי סיבה לריב איתי, ולצעוק עליי.
ובגלל שאני הבכור, היא כל הזמן מוצאת סיבות להאשים אותי. היא כל הזמן חושבת שאני הרע בסיפור.
גם כשהשתחררתי מהצבא, היא אמרה לי ''למה לא חתמת קבע? ככה אתה לא תהיה יותר זמן בבית, ולא תתבטל לי פה כל היום, תחזור לחברה שלך''
ושוב, ניסיתי כמה פעמים לדבר איתה, וזה פשוט לא עוזר!
וחברה שלי עכשיו במשבר, אז אין לי עם מי לדבר...
וההורים שלי גרושים. ואבא שלי גר רחוק מכאן.
בבקשה תעזרו לי. אני כבר תכף עומד לבכות מרוב ייאוש.