:(:(:(:(:(:(: צריך קצת לפרוק כי אתם יודעים חרא חיים כמו כל יום שחולף

היי, לפעמים להיות לבד זה לא דבר רע. אתה מוזמן לשלוח לי הודעה מרגישה משהו דומה :)

תקשיב דבר ראשון תדע שאתה לא ילד פח, בכל אחד יש משהו טוב.
גם ההורים שלי לפעמים מתאכזבים ממני אבל למדתי לא להתייחס לזה ולהאמין בעצמי ולהוכיח שאני יכולה אם אני משקיעה.
אתה יכול לצאת החוצה וללכת לים או למקום שקט זה מרגיע בטרוף.
ובכללי אל תוריד מעצמך ותדע מה אתה שווה

אתה אני בבן. באמת.
מצטערת שאתה מרגיש ככה...

אני ממש מצטערת שאתה מרגיש ככה. אני מבינה אותך לגמרי. כל מילה ומילה.
אני מרגישה גם שכל יום אני עוברת את אותו היום. אין לי חברים. ואני מרגישה לבד בעולם ושאף אחד לא מבין אותי. אבל שתדע שאוהבים אותך. יש מישהו שאוהב אותך גם אם אתה לא רואה את זה. וזה יעבור. יום יבוא ולא תרגיש ככה יותר

אם אתה רוצה אתה תמיד מוזמן לדבר איתי בפרטי❤
אני ככ מבינה אותך

אני באמת מבינה כל למה שאתה אומר. באמת
התחושה הזאת של הריקנות והבדידות
תנסה לעשות דברים שאתה אוהב או להתחבר לאנשים 3>

היי אנונימי, ראיתי את הדברים שלך. כתבת שאין לך חברים ושאתה מרגיש בודד- דבר שלדעתך נובע מהחינוך הבעייתי שקיבלת. התייחסת גם לתחושה שאתה מאכזב את ההורים שלך ושאין אף אחד שאוהב אותך או שאתה יכול לסמוך עליו. נשמע שאתה נמצא במצב של טלטלה רגשית כך שמצב הרוח שלך משתנה לעיתים קרובות, אבל התחושות העיקריות שמלוות אותך הן של עצבות, תסכול וייאוש. מהדברים שלך עולה שהמצב הזה נמשך כבר תקופה, כך שבטח לא קל למצוא תקווה וכוחות להמשיך להתמודד עם כך. טוב שבחרת לשתף ולפרוק ולא להישאר עם כך לבד.
קוראים לי נופר, אני מתנדבת בעמותת עלם, ואני מזמינה אותך לכתוב לי (אפשר גם באנונימיות) ולהמשיך לספר לי על מה שעובר עלייך. (מזמינה גם אנשים נוספים שמרגישים דומה). אשמח להוות אוזן קשבת, ואם תרצה נוכל לנסות גם לחשוב יחד מה יוכל לעזור לך בהתמודדות עם כך. אפשר לכתוב לי פה בהודעות אישיות, במייל שלנו [email protected], באינסטגרם nayedet.digital, או בטיק טוק בפרופיל שלנו nayedet.digital.
מחכה לך,
נופר מעלם דיגיטל

יקר,
אני שומעת בקולך כמה אתה מוצף.. אולי מרגיש שהרגשות מתפרצים ממך ומעצימים כל תחושה לאקסטרים.. הקורונה שהעצימה את הבידוד החברתי וגרמה לך להרגיש בודד, כבוי, אפילו מיואש.. ושאתה נמצא ברשות עצמך ללא שום תמיכה ממישהו אחר..
אני מרגישה מדברייך כעס ותסכול עמוקים... כעס על החינוך שקיבלת או על המציאות שגרמה לך להיות מי שאתה.. אני יכולה לתאר שכשעולות תחושות בדידות או ריחוק מנסים להבין מאיפה הן הגיעו, מה הסיבה להן.. ולהפנות כלפי אותן סיבות את הכעס העצום על המצב. יכול להיות שיש דרכים אחרות בהן תוכל לפעול שיקדמו אותך ולא ייצרו כעס ותסכול עמוקים? למשל לראות איך אפשר להעשיר את אותו חינוך שלדעתך לא היה מספיק טוב?
עולות מדברייך קביעות מאד ברורות.. שאין לך חברים, אתה לבד, ואי אפשר לסמוך על אף אחד.. אני יכולה להבין כמה השנה האחרונה יכולה להעצים מחשבות כאלו, כשרובנו נמצאים בבית רוב הימים ונמצאים באינטראקציה רק עם בני הבית.. אך יכול להיות שיש דרכים אחרות בהן כן ניתן לנסות לייצר קשרים כלשהם? שיהיו משמעותיים עבורך? יכול להיות שיהיה עדיף במצב כזה לנסות ולהיכשל.. מאשר לא לנסות כלל ובכך להמשיך לחיות עם האמונות הקשות האלו?
אם תרגיש צורך נוסף לפרוק או להתייעץ אני רוצה להזמין אותך לצ'אט שלנו בסה"ר שפועל במהלך ימות השבוע, וכל מטרתו להיות אוזן קשבת וכתף תומכת ולהקל, במה שנצליח.

חושבת עלייך,
מתנדבת סה"ר