איך מה שכתבתי?ואיך אפשר לשפר?

אני כל כך אוהבת אותך.
בכל פעם שאני רואה אותך, שומעת עליך/ממך אני מרגישה שהכל מסביבי נעצר.
לפני השיחה האחרונה הכל היה כל כך שמח, באמת שרק שמחתי מכל דבר שקשור אליך.
אבל אחרי? זה כבר סיפור אחר
אני מרגישה שהכל מסביבי נעצר, אבל לא לטובה.
אני מרגישה שהכל אצלי נעצר ומתפרק.
כל המבטים, כל השיחות וכל מה שחשבתי שיקרה
הכל נעצר והתפרק כל כך מהר וקשה לי להשלים עם זה.
בכמה חודשים האלה היית דמות כל כך מרכזית בחיים שלי
לטוב-ולרע.
אני במערבולת של רגשות, בלי יכולת להתייעץ איתך על זה.
אני יודעת שאני צריכה לעבור הלאה כי כל מה שדמיינתי לא יקרה, אולי לא בזמן הקרוב.
אני יודעת אבל זה כל כך קשה.
הקול שלך, המילים שלך, הידעיה שאתה כאן ואני יכולה לבוא ולדבר איתך והשיחות איתך, אלו הדברים שגורמים לי לרצות אותך עדיין
קשה לי בלי לדבר איתך כל לילה, בלי לשמוע אותך, בלי לצחוק איתך.
בלי לצחוק איתך יותר על בדיחות שאף אחד לא יבין חוץ מאיתנו.
הידעיה שעכשיו המבטים שהיו לנו, לא מרגשים לטובה וגורמים לי לפרפרים כמו פעם, קשה לי.
נקשרתי אלייך כל כך,
נפתחתי אלייך רגשית לא כמו לאף אחד אחר.
אבל אחרי כמה חודשים של שמחה,ריגוש ואשליה,
נעלמת לי בין הידיים
ועכשיו אני מבינה שכל יום שאני מנסה להתרחק ממך יותר,
אני יותר ויותר מתגעגעת ואוהבת אותך יותר.