כתבתי שיר תגידו מה אתם חושבים עליו

אני גאה וצועד במצעד הגאווה שלי
כזה אני ןזה וזה לא עניין של בחירה
כי אהבה חשובה מהחברה
אני יספר על המחשבות שחשבתי בזמן שהייתי כלוא בהרגשה הקשה

צפוף שם בארון וקשה מאוד לנשום
האוויר דחוס והבטן מתהפכת
רוצה לצאת כבר ולהרגיש שייך
למה איני יכול להיות כמו דוד ויהונתן ששמו קצוץ על כולם

ככל שאני נהיה יותר זמן בארון ככה נהיה צפוף וחנוק יותר
כאילו הכל קטן עליי
אני רוצה לצאת אבל אני מפחד
אני מעדיף להישאר עוד קצת בפנים

עבר חודש ועוד חודש וזה הרגיש כמו שנה
החלטתי זהו, הגיע הזמן
הלכתי להורי וסיפרתי להם הכל
אותי הם לא קיבלו יפה
מכה פה מכה שם לא יכולתי יותר
האם זאת הייתה ההחלטה נהכונה נכונה לצאת משם?

אני רוצה לחזור לארון, אני בקושי מצליח ללכת
לא, זאת הייתה ההחלטה הנכונה אבל האנשים הלא נכונים
אני צריך לברוח כמה שיותר מהר
יצאתי מהארון בלי שום ציוץ אחד ומשם הכל רק נהיה מושלם.