איך אפשר לתאר תחושה של ריקנות?

פשוט באמצע החיים לא קרה כלום ומתחילים לבכות ואי אפשר להפסיק ואין עם מי לדבר ויש כל הזמן תחושה שמה שלא בסדר זה אתה(זה אצלי)

כמו זומבי
זה יכול לבוא לידי ביטוי באדישות או שפשוט סתם ככה בלי סיבה להיות מדוכא יותר ולבכות או דברים כאלה

זו תחושה... כואבת.
הכל אפור . את מרגישה ששום דבר שקורה לא יכול לגעת בך, אבל באותו זמן - הכל שיט.
זו מין אדישות, רק פנימית,הכל בך ריק.
את רק רוצה לישון, כדי לשכוח מהכל לשנייה, אבל מרגע שתשני את תתקרבי ליום הבא, שיכיל בדיוק את אותו חרא שהיה היום.
את לא מרגישה שמחה, או שברון לב, או התלהבות.
את לא מרגישה כלום, חוץ מכאב עמום.

בקצרה - זה הדבר הכי נורא שאפשר להרגיש

לא מרגישים כלום. כל הרגשות מתערבבים לרגש אחד לא מוסבר והדבר היחיד שאני יכולה להגיד שאני מרגישה זה פשוט כלום.

כמו שכתבו מעלי, פשוט זומבי, אתה ממשיך לחיות ולפעול, הזמן עובר והחיים ממשיכים.
אתה לא מרגיש כלום, לא עצב, לא כעס, הכל מעורבב ואתה מוצף אבל בו זמנית לא מרגיש כלום, כמו ניתוק מהמציאות לתוך בועה משלך.
אי אפשר להגדיר מה אתה מרגיש כי אתה לא מרגיש, רק תחושה עמומה.
זה לא ממש כיף, הלוואי שאני אצליח לבכות