אני מרגישה כאילו הכל סתם מיותר..

אולי תנסי לדבר אתם וגם לעשות משהו שיעודד אותך קצת

שומעת שאת מיואשת ואולי אפילו מתוסכלת מהחזרתיות של היום היום והשגרה שלך. נדמה שכל פעולה ביום הפכה למשימה מעיקה וחסרת משמעות שדורשת יותר אנרגיה ממה שאת יכולה להשקיע בה. נשמע שאת מרגישה נטושה על ידי ההורים שלך שמשקיעים יותר זמן באחים שלך ואפילו לא שמים לב לזה. משערת לעצמי שזה מאוד מכעיס.
האם יש מישהו מבוגר שאת חושבת שתוכלי לשתף בתחושות האלו? לפעמים לדבר עליהן יכול להקל על ההתמודדות איתן.
אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אם את מרגישה שאת זקוקה לאוזן קשבת לשתף איתה את התחושות שלך, את מוזמנת לפנות אלינו לצ'ט אנונימי. נקשיב לכל תחושה שתבחרי להביא.
מתנדבת בעמותת סה"ר

שואל השאלה:
גם להורים שלי אין זמן בשבילי הם או עם אח שלי הגדול לעזור לו להתכונן לבגרויות או עם אחותי הקטנה בגלל שהיא כזאת חמודה והיא צריכה עזרה בשיעורים שלה.. לא נראלי הם שמו לב לזה..

אם את רוצה מישהו לדבר איתו תשלחי לי הודעה בפרטי