אני מפחדת להתחיל ולמצוא תחביבים חדשים.

מאז ומתמיד עשיתי דברים בשביל אחרים ובשביל להראות בצורה מסויימת מול אנשים. התחלתי להתעניין בגיימינג ביסודי רק כדי שבנים יסתכלו עליי ויחשבו שאני משהו מיוחד, סטייל "לא כמו שאר הבנות" וזה מחליא אותי. בשלב מאוחר יותר זה היה שינוי כל האישיות שלי בשביל כל בן.ת זוג שהיו לי, שינוי הטעם שלי במוזיקה בשביל כל אחד וכו'.
אחרי שנים של שינוי עצמי בשביל אנשים אחרים השנה סוף סוף הגעתי להבנה של המצב ולהבנה שאני משנה את עצמי בשביל אנשים אחרים כדי להתאים לסטנדרטים שלהם וכדי שיאהבו אותי, והחלטתי שאני רוצה להיות אני בשביל עצמי, לאהוב את עצמי בשבילי ולא בשביל אף אחד אחר.
כרגע אני מנסה לחזור לתחומי עניין שתמיד רציתי להתעסק בהם ולהתעמק בהם יותר. זה נורא קשה לי בגלל שאני עדיין מנסה לצאת מהמיינדסט הפוגעני שהייתי בו מאז ומתמיד ואני חושבת יותר מידי על כל דבר בזמן שאני צופה בדברים האלו ועושה את הדברים האלו.
תמיד יש לי כמה שאלות על הראש, לדוגמה כשאני מנסה משחקים חדשים, מנסה לקרוא דברים חדשים שמסקרן אותי ללמוד או אפילו פאקינג רואה סרטים:
1. אני עושה את זה בשביל עצמי או בשביל אדם אחר? אני עושה את זה כדי להראות "אותנטית" לאנשים מסביבי או כדי להנות ולהשיג תחומי עניין חדשים?
2. האם אני נהנת מזה באמת אם אני חושבת על זה כל כך הרבה? ואם אני חושבת על זה כל כך הרבה, האם אני צריכה פשוט לנטוש את זה ולא לנסות לעשות את הדבר הזה או להמשיך לנסות להיכנס לזה ולא לוותר?
כרגע העוגן שלי הוא בעיקר אמנות, כי זה הדבר שתמיד עשיתי בשביל עצמי ולא בשביל אף אחד אחר אז אני שמחה שיש לי את המקום הזה.
אבל אני מסתבכת עם זה נורא. נמאס לי קצת לחשוב על זה כל כך הרבה, ואני יודעת שהפרפקציוניזם שלי נכנס למשחק גם.
אני פשוט רוצה להיכנס לכל כך הרבה דברים ולהנות מהם אבל זה מפחיד ומתסכל שהמוח שלי רוצה שהכל יהיה מושלם, שתהיה לי סיבה מושלמת להיכנס לדברים האלה, תוך כדי חיפוש אובססיבי לסיבה הזו כשבתכלס אני לא באמת צריכה סיבה משמועתית כדי להתחיל דברים.

בתכלס אין הרבה שמישהו כאן יכול לומר לי על זה או תשובות שיכולים לתת לי, ואני אנסה גם לדבר עם אדם מוסמך שיכול אולי לתת לי תשובה טובה יותר- אבל רציתי לשתף, לכתוב את הדברים האלה ובכל מקרה לשמוע דעות של אנשים אחרים אם יש לכם. :)