כנסו פריקה

הי אנונימית,
קוראים לי מוריה, ואני מתנדבת בעלם בניידת הדיגיטלית, שזה פרוייקט שעוזר לנערים ונערות ברשתות החברתיות.
קראתי את הפוסט שלך, וגם תייגת ייאוש ובכי, תיארת הרגשה חלולה, שאת מרגישה בתוך בועה. ציינת שהבועה הזאת היא לשני הכיוונים, מצד אחד מגינה עלייך מהרע, אבל גם מונעת ממך את הטוב... אבל את גם שומרת על היכולת להסתכל על עצמך בכנות. ואת מביאה את הדברים האלה פה ומעלה הרבה שאלות, עם מי לשתף ואם בכלל יבינו.
נשמע שאת מרגישה בדידות וריחוק ממני שמסביבך, שאין לך מקום פשוט להיות, מצד אחד עם העצב ועם הרוע אבל גם עם התובנות שלך ועם הרצון להתפתח ולהיות בקשר. כמה זמן את כבר מרגישה ככה?
אבל גם נשמע שאת לא מוותרת, את משתפת פה וכותבת ופורקת וזה טוב, זה חשוב לא להשאר לבד ולנסות בכל זאת לחפש כיוון להרגיש יותר טוב. רציתי להציע לך לדבר איתי. אולי יעזור להמשיך לשתף, אולי נחשוב יחד אם יש משהו שיכול להיות לך עוזר.
זה פרופיל של עלם, אבל אם תכתבי לפה הודעה פרטית, ותצרפי את הכותרת של הפוסט ידעו להפנות אותך אליי, ונוכל לדבר. אפשר גם באינסטגרם/טיקטוק nayedet.digital או במייל שלנו [email protected].

מוריה.

אנונימית יקרה,

אני שומעת את תחושת הריקנות שכנראה מציפה את יומך, ואולי אף תחושת השקיפות וייתכן שתחושת הבדידות מלווה את יומך ואיננה מרפה.

אנו נמצאים בתקופה מאוד לא פשוטה, ההנחיות מקשות על סדר יום רגיל ואחת ההנחיות שמבקשת מרחק פיזי מקשה על מפגשים והתנהלות כפי שהיינו רגילים בעבר. יכול להיות שהתקופה הזו מביאה איתה תחושות של חוסר וודאות וחוסר בטחון שאולי גורמות לך להימנע ולקחת כמה צעדים אחורה..
ייתכן שכדאי לנהל שיחה עם חברותייך על מה שמפריע לך, לשתף אותן במה שמכביד ובתחושות שאיתן את מסתובבת...

אני מזמינה אותך, אם תרצי בכך, לשוחח איתנו בצ'אט בשיחה אנונימית, אישית וללא שיפוטיות. נקשיב, נתמוך וננסה לסייע.

שלך,
מתנדבת סה"ר