אני לא יודעת מה לכתוב בכותרת, אז תיכנסו לתיאור

אני בחטיבה (כן אני יודעת שכתוב שאני יותר גדולה אבל אני לא מצליחה לשנות את זה) ואני ילדה ממש סגורה... אני חסרת ביטחון עצמי ואני כל הזמן מתבלבלת במילים כשאני מובכת וגם במצבים שזה בסדר שאני אביע את דעתי אז אני מפחדת ממה יחשבו עליי... ואל תכתבו לי שזה בסדר להביע את הדעה שלי וזה כי אני יודעת את זה ואני מבינה את זה ולמרות זאת אני פשוט לא מצליחה להוציא את המעלים מהפה. אבל זה לא רק זה... לקח לי המון זמן להכיר חברה אחת ועשיתי המון בשביל שהיא תכיר אותי מעבר לתדמית הרעה שיצרתי לעצמי בתחילת שנה. אבל גם זה לא העניין... אני דואגת לגבי העתיד. איך יהיה לי חבר? אני לא מסוגלת לדמיין את עצמי מדברת עם נער בלי שאני מתחילה לגמגם או שכל הפרצוף שלי נהיה אדום. כבר 90% מהבנות בכיתה שלי מסתדרות ממש טוב עם בנים והן לא מתביישות בכלל ואני פשוט ההפך.. איך אני בכלל אתוודה בפני הקראש העתידי שלי אם לבקש ממנו עיפרון אני לא מסוגלת? אולי אני "מקדימה את הזמן שלי" או משהו אבל אני לא אחת שמשתנה ברמה כזו אפילו תוך כמה שנים... תמיד הייתי חסרת ביטחון ושום דבר עדיין לא עזר לי לפתח ביטחון עצמי. אם למישהו יש איזושהי דרך לעזור לי אני אשמח.. וגם אם לא, אני יותר ממודה לכם שהגעתם עד פה (זה כבר מעיד עליכם כאנשים טובים) :)