אני כותבת סיפור אני כרגע כותבת אותו לעצמי אבל אני מרגישה חסרת ביטחון לגבי הקטע הזה

ואני אשמח אם תקדישו רגע לקרוא ולתת את דעתכם
הומופובים זה לא הזמן שלכם לכו (אם אתם מתחת לגיל 14 זאת לא שאלה בשבילכם)
אוקיי הנה הקטע (לצורך השאלה שינתי לדמויות את השמות)-
"אני אוהבת בנות" לחשתי.
"מה?!" הוא צעק ונראה מזועזע. כיאלו הרגע אמרתי לו שרצחתי מישהו.
"אני אוהבת בנות. יש לי חברה" הצבעתי על פריס.
"אסור לך. זה לא טבעי. זה אסור בתנך. זה פאק*נג רע. אני חשבתי שחינכו אותך כמו שצריך. זאת רק תקופה את מבולבלת כי את גדלה" הוא לחש.
"אני לא! אני פאק*נג אוהבת אותה! אני אוהבת בנות!" התחלתי לבכות.
"אני ניסתי לומר לעצמי שזה יעבור, אבל זה היה שקר. אני חושבת שאני באמת אוהבת אותה. אם זה ואמר שאתה לא אוהב אותי ושלא אוכל לגור פה יותר.. אז לא אכפת לי! לך להזד**ן" צרחתי את כל הגרון שלי ומעבר. צרחתי את הבושה שהרגשתי. את הכאב. צרחתי את האהבה שלי אליה. צרחתי את מה שהיה הסוד שלי במשך שנים.
הרגשתי את פריס מחבקת אותי קרוב אליה. אני חושבת שהיא פחדה ממני באותו רגע. ראיתי שגם היא בוכה.
"לך פאק*נג להזד**ן.. אני שונאת אותך"
"את בושה למשפחה" שמעתי אותו צועק אחרי שקט.
הוא הסתובב והתחיל ללכת.
נפלתי על פריס וצעקתי ובכיתי כי באותו רגע ידעתי. הוא כבר לא יאהב אותי יותר. ומהשפט הזה? היה האחרון שיאמר לי.