3 תשובות
טוב בובה אני חייבת להגיד לך שכל אדם ואדם יש חרדות ואת לא לבד בזה.
דבר ראישון את חייבת פחות לשים לזה חשיבות גם עם זה לא מרפא
המוח שלנו עובד בצורה כזאת שאם אנחנו מתנגדים לחשוב על כל דבר שהוא בכוונה הוא יבוא מול הפרצוף ככה המוח שלנו בנוי אז חשוב להרפות לא להילחם.
דבר שני רק את יכולה להוציא את עצמך מיזה לפני שידחפו
לך כדורים סתם וזה ממש לא נעים ויהיה מצב גרוע יותר וגם זה לא כ"כ קשה את חייבת להבין שהכל מתחיל ונגמר בראש שלנו ברגע שתשבי עם עצמך ותגידי מאיפו מגיע החרדה תתחילי לחשוב הגיוני,ולספר לעצמך מי היא, מה זה,מה מפחיד אותך בה,
עוד יותר טוב שתצירי אותה כן את החרדה הזאת על דף ותכניסי לראש שלך שזה לא מפחיד ושוב אל תנסי
לא לחשוב עליה כי היא תבוא בכח תניחי לה וגם תוך כדי תגידי אין לי מימה לפחד ככה לדבר ולדבר זה לא בושה. ולספר לעצמך למה מבחינת הגיונית את לא צריכה לפחד ולאט לאט זה יעלם אני אומרת לך
בהצלחה חמודה (:
ועוד טיפ קטן לכל מי שקורא את זה ורוצה למצאות את עצמו -
כמה שפחות ליראות סרטים סדרות וכו.. החיים שלכם היו בראים יותר ויפים יותר תתחילו ותבינו
היי. בתור אחד שעבר תקופה זוועה של חרדות ודפיקות לב בקצב מטורף ומחשבות טורדניות כל היום (!) ומצבי לחץ שעדיף לא לחיות פשוט לקום ולהתאבד..
ועוד עברתי את רוב זה לבד.. בהתחלה לא סיפרתי לאף אחד הייתי בטוח שאני מוזר ועם אני יספר את זה למישהו הוא לא יבין אותי וכל זה..
ככה שרדתי את זה לקופה של חודש חודשיים בני לבין עצמי (אני טיפוס מופנם אז ככה שאנשים לא כל כך יכולים לקרוא אותי ולהבין שאני בסוג של התדרדרות נפשית..)
בסופו של דבר לא יכולתי יותר.. הלכתי דיברתי עם אבא שלי והוא בדק והמליץ לי על איזה פסיכולוג שמשתמש בשיטה מסוימת להגיע למה שמתחיל את כל הסטרס והלחץ הזה .. ושם להרפות את זה. ותתפלאי לשמוע זה די עבד
ממצבים שחשבתי שאני משתגע הזכרתי לעצמי שאני סך הכול בתקופה כזאת וזה יעבור לי (וזה עבר יופי)
בקיצור
ניראה לי דיברתי יותר מדי
אבל יש לי כמה טיפים בשבילך.. מהניסיון שלי

1) בזמן ההתקף תמיד תזכירי לעצמך שאת נורמאלית. את לא היחידה שעוברת דברים כאלה.. זה בסדר גמור. להזכיר לעצמך כמה את חזקה וכמה את טובה. להסתכל רק על דברים חיוביים.
2) כשכל הרוחות רגועים ללכת לדבר עם איזה חברה או הורה שאת בקשר טוב אתו גם עם לא יהיה להם עצה טובה זה עוזר.. עצם הפריקה הזאת. עצם הידיעה הזאת שאת לא לבד זה עוזר הרבה. (לדעתי האישית לא לדבר על זה בזמן ההתקף זה מכניס יותר ללחץ.. מניסיון שלי)
3)שתדעי שזה עובר!! זה לא ימשך לעד ככה!! זה עובר ותזכירי לעצמך את זה תמיד תסתכלי לטווח הארוך.. על תסתכלי על מחר רק. זה עובר והרבה חוו וחווים דברים כאלה! הכול בסדר!!
4) עם את מרגיש ממש בלחץ וחרדה (על כלום כביכול.. או שכל משו קטן מכניס אותך לזה) תשבי במקום שקט (אני הייתי עושה את זה בשירותים באמצע העבודה) תנשמי עמוק תתני שתי דפיקות על הלב עם יד ימין תגידי לעצמך "אני בטוחה ומוגנה" ככה איזה 3 דקות . זה עובד!! לא תאמיני אבל זה עובד !!
5 ) בסופו של דבר זה יעבור לך אני בטוח. השאלה היא רק הזמן. עכשיו מראייה מהצד תשאלי את עצמך למה זה קורה לי? תתחילי לשים לב מה עשית בדקות של לפני שזה הגיע ? מה גרם לזה לצוף ? למה הגוף נכנס למצב הישרדותי (הרי הגוף שלנו הוא ייצור הישרדותי אין מה לעשות.. גם המח. ) תשימי לב מה הטריגר.. אולי מישי צעק עליך ? והמח קישר את זה לאיזה שהוא מקרה בגיל2 שאת בכלל לא זוכרת והוא אוטומטי שם את הגוף על מצב הישרדותי.. תחשבי על זה.. זה מעניין מראיה מהצד.. אני ניסיתי והתוצאות היו מדהימות
.......
זהו
בסופו של דבר זה יעבור לך כמו שאמרתי לך.. העניין פה הוא רק הזמן
אני יודע שכל יום נמה לנצח במצב כזה אבל עדין. תזכירי לעצמך שזה יעבור!!
הכול בסדר
בהצלחה.
מ.מ
את יכולה לפנות אליי בפרטי?