מעלה שוב כי לא ענו תכנסו בבקשה

אז כתבתי שני חלקים קצרים ואני רוצה לדעת מה דעתכם ומה אפשר לשפר ולהוסיף אשמח מאוד אם תענו:) זאת הפעם השנייה שאני מעלה כי לא הרבה ענו

1.אני נטל, רק עוד עלוקה שנדבקת אל כולם, לפחות כך היו אומרים לי. ליבי הלך לאיבוד ממזמן ואני רק מנסה למצוא אותו חזרה כדאי להפסיק את תחושת הריקנות שרודפת אותי כל יום מחדש עם הזריחה.
הבטחתי לעצמי שלא אתן לאף אחד לשבור את החומות שבניתי מסביבי, למדתי לא לסמוך על אנשים לאחר כל העוול שעברתי וכל המילים הפוגעניות שספגתי.
אבל עכשיו? עכשיו שום דבר לא מכאיב לי יותר, במשך השנתיים האחרונות למדתי איך לשרוד בחברת האנושות הרעילה

זה הרגיש כיאלו ליבה בוער בלהבה חמה וגורמת לו להשרף ולהתפורר, המילים הכואבות נושבות מפיו כמו אוויר פוגעות בליבה וגורמות ללהבה להתגבר ולכאב להתעצם, עינייה שורפות לא יכולות להכיל עוד ופורצות בדמעות שמטפטפות על לחייה החיוורות. הדמעות זורמות כמו נהר המכיל את כל הכאב ששמרה כל הזמן. רגלייה רועדות והיא מתמוטטת ארצה מוטשת מהכל ואז שומעת קול בראשה "תקומי את חזקה, אל תוותרי" ואז חלק זעיר מליבה מקבל טיפה של תקווה אך במהרה המחשבות שוב מציפות את ראשה "תוותרי זה מגיע לך" והתקווה דועכת במהירות, ראשה משתולל כמו סופת ברקים בסערה והיא נאבקת בדילמה הקשה שמטריפה את ראשה, לוותר או לקום?