נכנסתי לסוג של דיכאון כזה, אני כועסת כל כולם, אדישה כל הזמן, וכולם מעצבנים אותי ואני סתם בוכה(המשך בפירוט)

כנ"ל אלי,אפילו עכשיו בוכה.

זאת הרגשה רעה. את תראי שברגע שנחזור לשגרה והכל יתחיל שוב את תרגישי יותר טוב:) סמכי עליי

גם אני עצבנית ולחוצה בגלל הזומים והקורונה ואני לא חושבת שמה שיש לך זה דיכאון.

אולי זה סתם שבירה ואני בטוחה שאת יכולה לצאת מזה, תזכרי שאת מבזבזת זמן שאת יכולה להינות בו בעצב וכעס ותעבדי על ההתנהגות שלך סביב אנשים. תעשי דברים שאת אוהבת ושמשמחים אותך ואז יעלה לך המצב רוח וההתנהגות בכללי

איך כועסת על כולם ואדישה כל הזמן? זה לא מסתדר ביחד

יקרה,
מהמילים שכתבת עולה תחושת עצב ודאגה. נראה שאיבדת הרבה מהחיוניות שהייתה בך, והרגשות השתטחו לגמרי. אפתיות לא רצויה כאילו השתלטה עליך ואת נכנסת לוויכוחים מיותרים בעל כורחך... אני שומעת בקולך תחושת אשמה. נראה שאת רוצה לחזור להיות נעימה, לחייך, לשתף, אבל מין ריקנות ואטימות שנכנסו בך לא מאפשרות לך לעשות את זה... הריחוק החברתי וההסתגרות בבית כאילו כלאו בך גם את היכולת לדבר, לתקשר, להתחבר ...

יקרה, נראה שלא קל להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שניתן יהיה לשתף בתחושות שאת חווה..

אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי, אם תרצי בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.
שלך,
מתנדבת סה"ר