פריקה....אשמח אם למישהו אכפת ולפחות יקרא..

אוףף נמאס לי נמאס ליייי!
זה פשוט כואב
מאז תחילת הקורונה ואף מעט לפניי
היה לי עוד חיים נורמלים אפשר לומר
אבל מאז שהכל התחיל זה פשוט מרגיש לי נוראי
אני מרגיש שהשתנתי ואפילו לרעה
אני מדבר אל ההורים שלי בזלזול כי הם נהיו רחמנים יותר כלפיי,
אני חש את עצמי כאילו שאני גדול אבל אני לא
אני נהייתי אדם רע
התרחקתי מהדת הפסקתי להתפלל אך לאחרונה התחלתי לחזור
הבטיחון העצמי שלי ירד ובעיקרון בגלל שפעם הייתי על עודף משקל אבל המודעות עצמית שלי הייתה נוראית כאילו על הפנים
ואז ירדתי למשקל המושלם בשבילי
ואני חייב לציין שפעם שהייתי על עודף משקל
אמא שלי צחקה עליי אבל לא התכוונה לזה וזה
וגם לפעמים לא היה נחמד לשמוע דברים כמו
"אוכל זה רק לצורך לא יותר מזה"
"תראה איזה שמן בטטה אתה מחר אתה תלבש את הבגדים של אבא"
והייתי מתבייש להוריד חולצה בבריכה
הרגשתי שונה שנוא כאילו כולם מסתכלים עליי
ועכשיו אני בסדר אבל עכשיו כולם אומרים איזה רזה אתה מקל מה זה תאכל אתה לא אוכל וזה ממש לא נכון.
נהייתי בודד אני מחכה בשעות כאלו אפילו לפעמים עד הבוקר רק בשביל הודעה שמישהו שבכלל יראה לי שאכפת לו ממני שיחשוב עליי
שישלח לי הודעה ויזכור בכלל שאני קיים
שיגיד בוקר טוב
לילה טוב
חשבתי עלייך
וזה פשוט לא קורה
אני מרגיש כלום
עצות?
בנוסף השנה עליתי לכיתה ז ואני לא מכיר אף אחד
אני די ביישן ושקט