לאנשים שצוחקים על השואה, איך הייתם מרגישים אם אבא שלכם היה מת נגיד וממישהו היה צוחק על זה מאחורי הגב?

כי זה הומור שחור
וכי מותר לצחוק על הכל
כל עוד אני לא צוחקת לניצול שואה בפנים זה לא באמת בעיה
אם יש בדיחה שהיא שנונה אין סיבה שאני לא אצחק

אם את מדברת על בדיחות שואה, אז הומור עוזר להקל על הכאב. יש מחקרים שמראים את זה

שואל השאלה:
אוקיי מוח אצה הלוואי שאבא שלך ימות, הומור שחור לא?

אבות אבותיי סבלו בשואה ואני אוהבת בדיחות שואה, אתה יודע למה? כי זאת הדרך שלי להתמודד עם זה, אין מה לעשות. אני בחיים לא אצחק למישהו בפרצוף אבל זאת הדרך שלי להתמודד עם כאב שחור, הומור שחור.

בעיקרון לאחל לאבא שלי למות זה לא בדיחה שנונה
אבל לפעמים בדיחות שואה כע שנונות

הומור שחור,
לא הכל צריך לקחת ככ קשה... (הכוונה לבדיחות)
זה כמו שיהודים יצחקו על עם אחר ועל הטרגיה שהם עברו וזה לא יהיה בסדר, אבל אם הם יצחקו על זה... אז זה הופך את זה ל"בסדר"
אותו דבר יהודים

שואל השאלה:
הבנתי

אנונימי, לא צריך להתייחס אליהם. הם לא שווים מאמץ ועצבים. באמת שלא. חבל. הם חסרי טאקט. חסרי חינוך ואם כבר חונכו, אז חינוך כושל.

הייתי צוחקת איתו
זה דרך התמודדות שלי
לא אומר שאני בסדר עם זה שזה משהו שקרה
אני צוחקת גם על דברים רציניים ממש שקרו לי אישית

אחי יש הבדל בין טאקט חוסר כבוד הומור שחור
אם אבא שלי היה מת ואחרי שנה שנתיים היה בדיחות עליו לא בקטע של חוסר כבוד גם אם הייתי נעלב הייתי מבקש מהם להפסיק בכבוד