תעזרו לי בבקשה (פריקה)

בסוף הכל חולף אל תשכחי

ואני אישית גם עם הסגר יוצאת ונהנית עם חברים וחברות או סתם עושה סיבוב עם עצמי
לא חייב הליכה של כמה שעות גם סתם סיבוב של 5 דקות זה בסדר

אני באותו מצב אני כל כך מבינה אותך..
את לא מבינה כמה בכיתי בסדר הזה, ממש מכלום.
הנפש שלי פשוט הרגישה כל כך בודדה וסגורה שכל יום פשוט הייתי בדיכאונות.
זה ממש קשה לי, אני לא הייתי רגילה למצב הזה.
אבל הנה הודיעו בדיוק בחדשות שמצאו בישראל תרופה לקורונה! (רצינית תבדקו) ואני ממש מקווה שהדבר הזה הולך להיגמר בקרוב
והכל יהיה בסדר❤
בינתיים תעשי דברים שאת אוהבת, ומחר כבר אין סגר אז תצאי ותבליי ברוך ה'
מבטיחה לך שיהיה בסדר, אל תחשבי יותר מדי❤

אוכל לעודד אותך בזה שהסגר נגמר מחר בשבע בבוקר... :)

^נכון
מקסימום תעשי סיבובים עד 1000 מטר ככה ליד הבית הכל טוב
צאי תנשמי קצת אוויר

תשאירי אופטימית.. הסגר חיוני להתמודדות עם המחלה ועם הממשלה. ככל שיש יותר זמן סגר ככה הממשלה סותמת ת'פה שלה יותר

היי אהובה את צודקת. הסגר הזה ממש לא מוצדק, ואל תתני לאף אחד לגרום לך לחשוב שזה מוצדק, כי זה לא! הבריאות הנפשית שלך חשובה יותר מכל דבר אחר, גם מאיזה וירוס שכולם מטורפים לגביו. את צודקת. תצאי לסיבובים באוטו שלך, לא יתפסו אותך על זה, ותתחילי לחיות. מקסימום תמצאי תירוץ. כי מגיע לך את האוורורים הקטנים האלה שנותנים קצת שלווה לנפש. צאי לחצר/מרפסת שלך מדי פעם, תנשמי אוויר, תצאי להליכות... זה בסדר, ואני מאמינה בך ותומכת בך לא משנה מה תעשי כדי להתמודד עם זה. זה קשה, אני יודעת.

למה אני צריכה לשבת בבית ולבכות? למה? ואתם יודעים על מה? על זה שהרסו לי את החיים, על זה שהרסו לי את הילדות, על זה שאני צריכה לחיות בפחד מהאנשים שהכי קרובים אליי, הפחד הזה שאני אפגע שוב... גם נפשית וגם פיזית...
אתם בוכים על איזה סגר מסריח שמחר נגמר, אבל אני? אני בוכה כי אין לי כבר סיבה לחיות... ולמה? כי הבנאדם שהיה אמור *להגן ולשמור עליי* פגע בי בצורה הכי קשה, פוגענית, ומכאיבה שיש...
אני בוכה כל לילה על משהו שאי אפשר לשכוח אותו בחיים, לא משנה כמה אני רוצה לשכוח אי אפשר... אני מצולקת נפשית ופיזית כי איזה בן ז*נה מחק לי את הכל... את האהבה כלפי אחרים, אהבה כלפי עצמי, אושר, שמחה, צחוק, פחד רק מדברים רעים... אני מפחדת שיקרה לי משהו טוב, כי הדבר הטוב הזה יכול להשתנות בכמה שניות...

אז מה עדיף, ללמוד לחיות עם המצב הזה שהולך להיגמר עוד מעט?

או לחיות בפחד מהאנשים שהכי קרובים אליך עד היום האחרון שלך?

וואו אין לי מה להגיד
מוזמנת לפרוק בפרטי
תאמיני לי כולם בסוף ימותו מבדידות

אנונימית יקרה
אפשר לשמוע את הזעקה שלך לעזרה. נראה שאת כל כך מותשת נפשית מהסגר ואולי מכל הסגרים ומהמצב של אי הוודאות שהסגרים יוצרים. זו אכן הרגשה של חנק, שאי אפשר יותר לשאת את המצב הזה, שהכול כנראה כל כך דחוס ושלא רואים את האור בקצה המנהרה. נראה שכל כך קשה להיות כל הזמן בבית וכאילו שחופש הבחירה ניטל מאיתנו בימים אלה ואנחנו צריכים לעשות מה שאומרים לנו, מבלי שבאמת יש איזו תקווה בקצה המנהרה.
אין ספק שלסגרים שהיו יש השפעה על הנפש של כולנו, ושל כל אחד בצורה אחרת. נדמה שאת, יקרה, כבר נמצאת על הקצה, קצה גבול היכולת שלך להכיל את המציאות הזאת.
יקרה, אני מקווה שהידיעות האחרונות על כך שהסגר עומד להסתיים בימים הקרובים, יביאו שקט מסוים ורגיעה, ותהיה לך אפשרות לפרוק את המתח.
אני מזמינה אותך אלינו, לצ'אט של עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), מקום בטוח ומכיל, בו תוכלי להתכתב עם אחד המתנדבים שלנו בצורה אישית ואנונימית, לשתף ולפרוק את התחושות המכבידות עליך, אנחנו כאן כדי להקשיב ולהכיל ולתת לך כתף וירטואלית. אולי גם נצליח לעזור לך למצוא את הדרך להשקיט את המחשבות השליליות שמטרידות אותך ולחשוב יחד על דרכי סיוע נוספות.

מצרפת לינק בקישור למטה, תוכלי להתחבר גם מהנייד.
מוזמנת אלינו מתי שאת מרגישה צורך לשתף או להיעזר....

שלך,
מתנדבת סה"ר

(אל תעשי לי פרח, מישהי שאני מכירה בחיים האמיתיים מכירה את המשתמש שלי) כל מה שקורה נתן לי יותר זמן לשפוט את הגוף שלי וזה גרם לי לנפילה חזרה נוראית להפרעות אכילה, וזה גרם לי לדיכאון וצלקות פיזיות (מתביישת להגיד ממה זה אבל כנראה שתביני :/), אני במצב חרא גם :') אם את רוצה לדבר או לפרוק תשלחי לי הודעה בפרטי מתי שבא לך 3>

אני מבינה שזה קשה אבל את חייבת לזכור את המטרה של הסגר הזה. תצאי כל יום החוצה לסיבוב אולי לים אפילו רק לנשום אוויר(עכשיו אפשר יותר מאלף מטר) תקראי ספרים, תציירי, תעצבי מחדש את החדר, תעשי diy לבגדים ישנים, תעשי ספורט.... תנצלי את הזמן הזה להכיר את עצמך טוב יותר ולעשות דברים שלפני הקורונה לא היה לך זמן לעשות

הדבר הכי חשוב זה להחזיק ראש מדוע אנו בהגבלות ככה.
המקור להגבלות והזהירות זה להפחית מספר מקרי מוות של קבוצות הסיכון, מהוירוס של מעבדות לוחמה ביולוגית ווהאן. אם את רוצה לכעוס, תכעסי עליהם. כרגע זה רק וויכוח איך וכמה להיות בהגבלות בשביל לשמור על חיי אדם, תחשבי על זה ככה. זה מאוד ישנה.
בהצלחה!

miss l
זה לא יימשך לנצח. אני מבינה את מה שאת אומרת, זה באמת קל יותר להתמודד עם הסגר כשאת מתמודדת/התמודדת עם דברים יותר גדולים... ואני יודעת שזה מפחיד. הכל יכול להפחיד. אבל כרגע, כרגע את בטוחה. כל מה שקרה שייך לעבר, וזה מזעזע כל כך כשאת מרגישה שאת חיה אותו שוב ושוב אבל המציאות האמיתית לא כל כך מפחידה כמו שנראה לך. זה הכל במוח שלך. הזיכרונות הם במוח שלך ובגוף שלך אבל זה לא את.. הם ידעכו בשלב מסוים ואת תהיי שמחה שוב. זה נשמע נוראי, אני מבינה אותך ומצטערת שזה קרה לך... זה לא הגיע לך בשום אופן. ממליצה לך לדבר על זה עם מישהו.. פסיכולוג/ית או קו טלפוני.. אנשים בסטיפס? תודה שהכנסת אותנו לפרספקטיבה 3>