גם ככה לא יראו ויענו אבל אני אשאל עוד פעם

למה כולם ככ רוצים לחזור לבית ספר?
אני יודעת שיש כאלה שאומרים שזה יהפוך את המצב הנפשי שלהם לנורמלי שוב
אבל שלי לא היה נורמלי גם לפני לא היו לי חברים והייתה לי רק אחת שהיא טוקסיק ברמות בזכות הסגר הצלחתי סוף סוף לנתק איתה קשר לחזור לדבר עם החבר הכי טוב שלי מפעם ואפיךו לדבר עם עוד כמה בנות חדשות
בלימודים נשארתי אותו דבר בערך כי גם בבית ספר וגם עכשיו אני לא מקשיבה אז אני לומדת לבד אחר כך ואני מסתדרת עם זה
אני יודעת שאם היינו חוזרים לבית ספר המצב שלי היה מתדרדר יותר ממה שהוא עכשיו ועכשיו הוא די גרוע
כי פשוט אין לי אף אחד שהוא חבר שלי בקפסולה ואין לי גם עם מי ליצור והבנות שהתחלתי לדבר איתן הן מהקפסולה השנייה אבל זה מגמות שונות אז אי אפשר לעבור קפסולה
עכשיו זה לא ממש מורגש כי אנחנו בבית ואני לא צריכה להתברר עם ההרגשה של להיות לבד כל היום ולשבת לבד כל הזמן ובעבודות להיות לבד תמיד או תמיד לחפש מישהו להיות איתו ותמיד לקבל דחייה ואם יש עבודות שאסור לבד אף אחד לא רוצה להיות איתי יכולים אומרים לי שיש להם כבר קבוצה ואז המחנכת שלי צריכה ללכת ולהגיד להם לצרף אותי ואני אפילו לא יודעת מה היא אומרת להם
אבל היא עוזרת לי כי היא יודעת שהמצב שלי לא טוב והיא עושה לי שיחה כל כמה זמן בזום ואני אפילו לא אסביר איך היא גילתה את זה
בבית ספר כל המורים גם מסתכלים עליי ברחמים כי היועצת והמחנכת אמרו להם מה יש לי
ועכשיו זה פשוט לא מורגש
ואני יודעת שזה לשקר לעצמי
וזה מה שקורה כל פעם שיש סגר ואז כשחוזרים המצב מחמיר
אבל אין לי ברירה אחרת
ואני כבר לא יודעת מה לעשות