אין לי כבר חשק לעשות שום דבר ובאותה מידה רוצה לצאת לפגוש חברים, אבל אין לי עם מי..

גיליתי שלחברה שלי יש דיכאון, גם אני חווה
אותו ומנסה להילחם בו- הדבר שבאמת כואב לי זה שלה יש חברות שמוציאות אותה בכוח מהבית ועושות הכל כדי שישתפר לה המצב רוח, חברה הכי טובה, וחבר. ולי? יש "חברים" שאפילו לא מודעים למצב שלי וכשאני בעצמי אוזרת כוחות לעשות משהו ושואלת ללהיפגש עם אחת מהן הן אף פעם לא יכולות/אם כבר קבענו שוכחות מזה ואומרות אחרי זה סליחה.. אני לא מרגישה שיש לי חברים אמיתיים. ובטח שאין לי גם חבר שיאהב אותי ויתמוך בי ויהיה לצידי. גם לא חברה הכי טובה. לה יש את הכל, ואני תמיד הייתי שם בשבילה ובפעם האחרונה שדיברנו היא אמרה שהיא מעיפה את הדיכאון לצד ומנסה לעשות גלואפ ופשוט הרבה יותר שמחה, מאז היא מתרחקת ממני וכששאלתי אותה לאחרונה מה שלומה ואיך היא היא פשוט סיננה את ההודעה. זה פוגע. וזה פוגע שאף אחד לא שם בשבילי, לאף אחד לא מספיק אכפת ממני, ואף אחד לא ממש רוצה להיפגש איתי או מציע או כשאני מציעה מראה עניין. אני לא יודעת מה לעשות. כל החודש האחרון כל יום ויום בו היה נראה אותו דבר- אני קמה, אוכלת, רואה טיקטוק בטלפון וישנה. זה כל מה שאני עושה. ובלילה בעיקר בוכה, גם ביום אם אף אחד לא רואה. ואני מרגישה ככ רע כרגע אני לא יכולה בכלל להסביר. מה אני יכולה לעשות?