אנחנו לומדים על אנטיגונה וזה גרם לי לחשוב

אני לא רואה בכלל אגואיזם במעשה כזה, כי להגיע לרמה אובדנית זה פשוט להגיע למצב שאתה סובל ככ שאתה לא רואה את עצמך חי יותר. משמע אין לך סיבה לחיו'ת, ככה שמה שעובר בראשם של האנשים האלה זה שגם כשהם ימותו לאף
אחד לא יהיה אכפת מהם, הם לא חושבים על המשפחב שתסבול, אז אין אגואיזם בכוונה תחילה

לדעתי אנשים חלשים
שלא יכולים להתמודד עם המציאות.

זה תלוי אנשים שמתאבדים כי ממש ממש קשה להם,נגיד במחנות של צפון קוריאה ועינויים של דעאש אני מבין

חצי קלאץ'.
כי מצד אחד- התאבדות מביאה צער מאוד גדול על הסובבים אותך.
ומצד שני - בן אדם שרוצה להתאבד מיצה את החיים ולא יכול לסבול אותם.

לכל דבר יש פיתרון, גם אם החיים מרגישים הכי בזבל.

אני חושבת שאם מישהו קרוב אליי יתאבד אני אחשוב שהוא אגואיסט כי וואלה ידעת שאני לא יוכל בלעדייך באיזה קטע אתה מתאבד לי . ואם זה מישהו לא קרוב אז אני פשוט אהיה עצובה כי אני יודעת שכשהוא התאבד אז הוא לא חשב עליי