גם אתם לפעמים מרגישים שאין תקווה?

מתי שמסתכלים תמיד על הטוב למרות שקשה
אז לא צריך תקווה כי מרגישים שטוב

כן, הרבה פעמים.

פיל יו

קרה לי יותר מידי

כן, נתחיל מזה שמי שאומר לך שהוא לא הרגיש ככה זה שקר מוחלט.
זו הרגשה טבעית שנובעת מהמכשולים והנפילות השונות בחיים - שיש לכולנו.
אבל למרות הכל, יש תכונה או יותר נכון לקרוא לזה צורת חשיבה, ששמה - אופטימיות.
משמע, למצוא את הטוב בדברים ולהתמקד בו.

אתן דוגמה - איבדת תקווה? אוקיי, טבעי.
תשני משהו בחיים שלך, תכירי אנשים חדשים וטובים, תפתחי תחומי עניין חדשים או אפילו תחזרי לתחומים ישנים שיצא לך להזניח, תחדשי את עצמך, תקדישי את הזמן הזה לעצמך ותפרחי, מכאן את תוכלי רק לעלות.

עם כל הקשיים שהיו ועוד יהיו - הזמן פותר הכל.
גם אם זה נראה שהשמיים נפלו עלייך, הכל מתפורר לך בידיים ואת מאבדת את עצמך ואת המסלול שלך - עוד שנה-שנתיים מהיום את תצחקי על זה.
כמו שצחקת על הנפילה שהייתה לפני שנתיים, ביסודי, בחטיבה.
ומהמכשולים האלו אנחנו לומדים, מתבגרים, צוברים חוכמת חיים ומפתחים את עצמנו.

הכל תלוי בכיוון שאת בוחרת לקחת את זה.
בחרת להרים ידיים ולוותר? תאכלי את עצמך רגשות אשמה כשתביני שזה מאוחר מדי.
תרימי את הראש ותלחמי? תהיי גאה בעצמך, כי את תעברי את זה ובכך תעברי למכשול הבא ותעברי גם אותו כי התחזקת בעזרת המכשול הקודם.

אני רוצה שתביני, הסוד הוא הזמן.
אני חוזרת ואומרת את זה כי זה נכון.
אל תוותרי לעצמך, אף פעם!

לכל בעיה יש פתרון והכל תלוי בכמה חזק אתה נכנס בה

כן זה ממש מעצבן