פמיניסטיות מאמינות בשוויון הזדמנויות או שוויון תוצאות?

שני סוגי השוויון באים אחד על חשבון השני. אם ניתן לכולם להתחיל מאותו קו פתיחה - המהירים יותר ירוצו למרחקים גדולים יותר. אם נרצה שכולם יגיעו לאותה התוצאה נצטרך להעדיף אנשים מסוימים מבחינת קו הפתיחה שלהם.

זה נראה שפמיניסטיות טוענות שהן בעד שוויון הזדמנויות, אבל התלונות שלהן הן דווקא כל חוסר שוויון בתוצאות. הן טוענות שהפיזור של נשים וגברים בצהל הוא לא שוויוני, כך גם באוניברסיטה. הן גם טוענות שתנאי העבודה של נשים וגברים לא שוויוניים. כל הדוגמאות לאי השוויון שהצגתי פה הן דוגמאות לאי שוויון בתוצאות. כי לכולם יש הזדמנות שווה להתקדם בצהל (לא בתפקידים קרביים), באקדמיה ובשוק העבודה.
דווקא צה''ל הוא דוגמה לאי שוויון הזדמנויות. גברים משרתים פרק זמן ארוך מנשים וצהל יכול לחייב גברים לשרת בתפקידים קרביים. אך פה פמיניסטיות דווקא שותקות.

אז באיזה סוג שוויון פמיניסטיות מאמינות? האם הן מאמינות בסוג שוויון שלישי?