אני חושבת שמתחיל להיות לי התקפי חרדה..

היי אנונימית, מה שלומך?

מהמעט שכתבת אני קוראת שאת חווה משהו שמרגיש כמו התקפי חרדה או דיכאון, משהו שלא קרה לך בעבר, כנראה בעקבות אירוע שקרה לך לאחרונה. את מקווה שזה יחלוף בקרוב אבל לא בטוחה וחוששת שאולי זה משהו רציני וממושך שדורש התייחסות. בת כמה את? האם שיתפת מישהו באירוע שעברת? את כותבת שהסביבה שלך שמה לב שמשהו עובר עלייך, האם את משתפת אותם בחששות?
אני שמחה לקרוא שאת בסדר, ובכל זאת את לא צריכה להתמודד עם הדברים לבד. אשמח להיות עבורך אוזן קשבת ולשמוע ממך יותר... מזמינה אותך לכתוב לי בהודעות פרטיות, במייל: [email protected] או באינסטגרם: nayedet.digital. אפשר גם באנונימיות. נוכל לחשוב ביחד מה אפשר לעשות.

מחכה לך,
לירז מעלם דיגיטל- ייעוץ ותמיכה לצעירים ברשת

שלום אנונימית
קורא את המלים שאת כותבת ,מבין לליבך.
מתאר לעצמי את הקושי שאת חשה כשמגיע גל עכור של דיכדוך ועצב, קשה להרים את הראש ולזהות תחושה שיכולה להיטיב איתך. נדמה שעם כל גל שמגיע מתגברת הדאגה שאולי זה יימשך.. והספקות מתחילות לערער את האמון בעצמך.
ועם זאת, אני מבין מדבריך שגלים באים וחולפים, וביניהם מצאת את רגעי הבהירות לכתוב ולשתף. כנראה שזה מעיד עד כמה את ערה וקשובה למה שעובר עליך.
לכן חשבתי להזמין אותך לשתף עוד בצ'אט של עמותת סה"ר וכך להקל על עצמך .אחד מאיתנו המתנדבים יהיה שם עבורך להקשיב ולתמוך.
שלך
מתנדב סה"ר.

שואל השאלה:
היי, ולא לא שיתפתי אף אחד בזה..
ותאמת? אני גם לא רגילה לשתף אנשים במה שאני מרגישה או מה שעובר עליי
הבן היחיד שהיה קרוב אליי עזב אותי
וזה מה שגרר אותי למצב הזה
וזה לא היה עוד בכי רגיל.
זה הרגיש כמו סערת רגשות של אשמה ואכזבה עצמית וחששות של מה אני עושה לא נכון ולמה אני נשארת לבד תמיד
אני בן אדם מאוד נחמד ורגיש ויודעים את זה
אבל יש פעמים שאני לא מראה ואחרים מנצלים את זה כתירוץ ואומרים שהשתניתי
והבן אדם הזה? היה החבר הכי טוב שלי
והוא עבר עיר וניתק איתי קשר ולגמרי החליף אותי בחברה הכי טובה אחרת שהוא יתחבר אליה בזמן האחרון...
וזה שובר לי את הלב
להיזכר בכל הפעמים שהוא אמר שהוא אוהב אותי וההפך והאהבה שלנו אחד לשני
הקשר שליו היה בין הדברים היחידים שגרמו לי להרגיש טוב ועכשיו פשוט חזרתי להיות בתקופה רעה מאוד..
אני מנסה להרגיש טוב יותר ולהיות עם חברים אחרים וזה עוזר
אבל כל פעם שאני נזכרת זה פשוט בא בהתקפים שגורם לי ללחץ וסוג של חרדה כזאת
וחוץ מהבכי, הנשימות שלי כלכך כבדות
וכבר כלכך כואב לי שכל נשימה אני מרגישה שהלב שלי מפריש חצי מעצמו ותוך כדי כאבי ראש ומיגרנות וזה כואב...
הרבה פה אומרים שכאב נפשי גורם גם לכאב פיזי אז כנראה זה בגלל זה
אני אל בטוחה אם מישהו יקרא עד הסוף או אח זה יעניין אותו אבל בסדר..

היי אנונימית, קראתי את התגובה שלך. נשמע שאיבדת חבר קרוב ויקר ושזה מאוד משפיע עלייך. התסמינים הפיזיים שאת מתארת, כמו כאבי ראש וקשיי נשימה, מאוד טבעיים והגיוניים, ואת צודקת כשאת כותבת שכאב נפשי גורם גם לכאב פיזי. כתבת שאת בסערת רגשות שכוללת גם אשמה... על מה את מרגישה אשמה? אשמח לשמוע ממך קצת יותר. מחכה לך בהודעות פרטיות...