אם נוצר כפיל שלכם אבל אתם מתים...?

לא
אני רוצה לחיות

לא
כי אני אמות
אני רוצה לחיות את החיים שלי
לא שמישהו אחר יחייה אותם במקומי

שואל השאלה:
אבל למה זה נחשב מוות????

אממ זה מרגיש טיפה לא נוח אז כאילו לא...

שואל השאלה:
מה ההבדל בין הכפיל אליכם???

תיאורטית אין אבל זה כמו שהייתי חוזרת שנייה בזמן ובכל זאת זה היה מפריע לי מאוד רק המחשבה שאני לא בזמן הנכון...

אני רציני ששאלתי פעם שאלה בדיוק כזאת חחח

ואני לא יודע, לפחות עד שנבין מה זה תודעה ואיך זה עובד.

הרצף של התודעה שלי נקטע ורצף חדש מתחיל במקומו, שחזור מדויק אך עדיין - שחזור הוא שחזור.

אם לאטומים יש אותו מצב קוונטי הם פיזיקלית זהים, ואתה משנה מקום כל הזמן - אם תלך מעפולה לתל אביב תהיה אדם שונה כשתגיע לתל אביב? מה ההבדל בכך שתעשה את המסע הזה במכשיר השתגרות?

אבל אלה לא שני מקומות באותו הזמן, הגוף הזה יהרס והעתק מושלם יופיע במקום אחר.
וההגדרה לאדם לא משנה, השאלה היא האם זה אתה או לא אתה.
נראה שהמיקום שלך במרחב לא קובע מי אתה והאטומים זהים לחלוטין, אז איך הוא לא יהיה אתה?

כמו שכבר אמרתי, אם שינוי המיקום של האטומים הופך אותם לאחרים אחרים אם אני אזיז אותך תהפוך למישהו אחר? לא, נכון? חומר לא הופך לחומר אחר או משתנה אם אני מזיז אותו.
אם ניצור את ההעתק ואז נערבב ביניכם איך בדיוק נדע מי ה"מקורי"? אי אפשר.
אגב, לפי המכניקה הקוונטית מה שתיארת לא אפשרי - יצירת שכפול מדויק דורשת הריסה של המקור ולכן התהליך זהה להשתגרות מדע בדיוני קלאסית - מפרקים אותך לחלקיקים, ואז אתה מורכב מחדש במיקום אחר.
אבל אם באמת המיקום הוא מה שמפריע לך, אז אם תשתגר לאותה נקודה - אתה תושמד והעתק מדויק יבנה מחדש מאותם האטומים, לרמה של כל חלקיק יסוד, האם זה יהיה אתה?

במכניקה הקוונטית חלקיקים שיש להם אותו מידע קוונטי נחשבים לזהים לחלוטין, אלקטרונים בעלי אותו ספין הם זהים לחלוטין.
ואם נחליף את האטומים זה להרוג אותך אז בעצם אתה כבר מתת, האטומים שלנו כל הזמן מתחלפים עד שלא נותר אטום שהיה שם במקור. אז אתה בעצם כפיל? זה אותו תהליך פשוט בהילוך איטי

אני יודע שזו שאלה על פילוסופיה אבל עובדות משנות, אם אטומים יכולים להיות זהים לחלוטין זה משנה. העובדה שהגוף שלנו מחליף את החלקים המרכיבים אותו זה משנה (על זה מבוססת בעיית הספינה של תזאוס).
אם לאותו כפיל יש בדיוק את אותו הגוף ובדיוק את אותה התודעה מה הופך אותך לעצמך ואותו למישהו אחר.
אם בדיוק ברגע שהגוף שלך מתפרק לחלקיקים גוף זהה לחלוטין מתגבש מחדש ונוצר האם זה אותו גוף? אנחנו עושים בדיוק את אותו תהליך אבל רק הרבה יותר לאט. התודעה בדיוק אותה תודעה (אלא אם אתה מניח שיש חלק לא-חומרי בתודעה), הגוף בדיוק אותו גוף אז איך אפשר לקבוע שזה לא אתה? שזה לא פשוט להשתכר מאזור אחד לאחר ושזה דווקא להשמיד אותך וליצור יצור אחר?
נ"ב, זה נקרא פרדוקס הטלפורטציה, והוא פחות או יותר מאתגר את התפיסה שאפשר להחליף את כל החלקים הבונים את הגוף ולשים אותם באותה צורה (אותו מבנה) וזה מה שבעצם הופך אותך לעצמך.
אז אם אפשר לשחזר את התודעה שלך ואת הגוף שלך אבל זה לא יהיה אתה, אז מה כן? אם זה שניהם - יש לך בדיוק את אותו הגוף ובדיוק את אותה התודעה כאן (עם ההנחה כמובן שהמוח הוא לגמרי חומרי, משמע שאם תסתדר כל אלקטרון, יון ואטום להעתיק מדויק של כל נוירון ולכל היונים במיקום המדויק בכל סינפסה עם אותו הספין וכו'... התודעה תהיה זהה).

כן אני משער שהייתי מחשיב את זה כאילו אני עדיין חי, ממש כאילו שיגרו אותי פשוט.

לא כי זה די הורס את החיים אם אתה פשוט משתגר לאנשהו אז אתה נחשב מת מבחינת מי שמכיר אותך כי הם לא יודעים שיש כפיל שלך שזה בעצם אתה אם זה מה שהתכוונת
ולא הייתי עושה את זה בחיים כי גם ככה דברים לא מרגישים אמיתיים ביום יום אז אם הייתי יודעת שאני כפילה של עצמי הייתי מרגישה כאילו הכל שקר ובעיקרון אם הייתי משתגרת למקום וזמן אחר אז זה פשוט חיים אחרים זה לא יהיו החיים שלי כי החיים שלי זה הזמן והמקום הזה

אתה חי עדיין בתוך הכפיל עם המוח שלך והמחשבות שלך או שהדיון במוחי שלך במתפוגג לגמרי והוא אפילו לא הכפיל השני?